מאמרים

מאמרה של עו"ד ליאת קליין, מתוך דו"ח 2016 של איגוד מרכזי הסיוע

מאמרה של עו"ד כרמית פולק כהן, מהמועצה לשלום הילד, בדו"ח 2016 של איגוד מרכזי הסיוע

מאמרה של ד"ר לימור עציוני מתוך דו"ח 2016 של איגוד מרכזי הסיוע

מאמרה של הפרקליטה אשרת שהם, מתוך דו"ח 2016של איגוד מרכזי הסיוע

אחד הפחדים העמוקים ביותר של הורים הוא שבנם או בתם ייפגעו מינית. כולנו מקווים שאנחנו הורים טובים לילדינו, שרקמנו עמם תקשורת פתוחה וכנה, שאנו מכירים את הילדים, מסוגלים להגן עליהם ויודעים מה שלומם בכל רגע. ומצד שני, מנקר בנו תמיד החשש שאם תתרחש בכל זאת פגיעה, לא נִראה את סימני המצוקה ולא נזהה את הסוד המוסתר מפנינו במיומנות ילדית. מאמר זה מבקש לסקור את סימני המצוקה העיקריים כדי שנוכל לאתרם בזמן, וכן לתת המלצות לתגובה ראשונית. 

בשנים האחרונות חקרה מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה) והעמידה לדין שוטרים, בין היתר, בגין מעשי אינוס, מעשים מגונים והטרדות מיניות. ברם, נושא ההיפגעות המינית של נשים בארגון היררכי מסוגה של המשטרה, אינו מצטמצם רק לעבירות המין הקלאסיות, שמקורן בהסגת גבולה של האשה שלא בהסכמתה. שירותן של נשים בארגון היררכי המתאפיין בהגמוניה גברית, עלול להוות כר נרחב להיפגעותן. וכך, גם כאשר מדובר ביחסים בהסכמה בין מפקד בכיר לפקודה, האשה צפויה להיפגע, בין באופן ישיר, כתוצאה מניצול יחסי מרות, ובין באופן עקיף, כפועל יוצא ממעורבותה בהתנהלותו הפסולה של מפקדה הבכיר, אשר העמיד את עצמו בניגוד עניינים מובנה בכל דבר ועניין הנוגע אליה.

ההתבוננות על הטרדה מינית כלפי גברים, על-ידי נשים וגברים כאחד ובמיוחד במקומות עבודה, מאתגרת את דפוסי החשיבה החברתיים, לא רק אודות הטרדה מינית אלא גם על מבני הכוח והשימוש לרעה שעושה בעל הכוח בכפוף לו. הנורמות הרווחות בנושא יחסי עובד-מעביד, רואות באופן בינארי הטרדה מינית כאקט של חיזור גברי אלים אחר נשים וצורך גברי 'טבעי' ובלעדי של גברים לשליטה בנשים.

הטרדה מינית הוא אירוע טראומתי החושף את הגבריות לפגיעות, השיח החברתי נוטה להתייחס לגבר כבעל יכולת התגוננות מעצם היותו זכר, אך לא כבעל יכולת להיפגע ובכך להדיר את מקומם של הגברים הנפגעים. השיח אודות פגיעה בגברים אינו מהווה חלק  מהשיח על פגיעה והטרדה מינית, זאת כהמשך לתפיסה על-פיה, באופן טבעי, קורבנות הן נשים מעצם היותן נשים ותוקפים הם גברים מעצם היותם גברים.

לתופעת ההטרדה המינית במקומות העבודה בחברה הערבית, נחשפתי לראשונה כשהייתי בת 23 ועבדתי באחד מבתי הספר הערביים בצפון. אחת המורות שלימדו בבית הספר סיפרה לי כי בתוך המוסד החינוכי מתרחשת הטרדה מינית מתמשכת על-ידי מנהל בית הספר, כלפי רבות מעובדותיו. על ההטרדה שהגיעה לשיא בניסיון אונס של אחת מהמורות, לא הוגשה נגד המנהל ולו תלונה אחת. האזנתי לדבריה בזעזוע, עד אז סברתי כי נגד אדם שפגע מינית חייבים להגיש תלונה, אולם באותו יום נחשפתי לאמת המרה והבנתי שהדברים אינם פשוטים כפי שחשבתי - הפחד, הייאוש וחוסר האונים שמרגישה אישה הסובלת מהטרדה מינית, עלולים לשתק אותה מלפעול כנגד הפוגע.

. כך נולדה קבוצת התמיכה הראשונה לנשים שנפגעו במקומות עבודה

המחקר מלמד כי החוק למניעת הטרדה מינית הופעל ויושם: מאות נשים התלוננו על-פיו על הטרדות מיניות ומאות תיקים משפטיים ומשמעתיים נוהלו בבתי משפט ובבתי דין משמעתיים בכל רחבי הארץ. למעלה משני שלישים מן המתלוננות בכל סוגי ההליכים השיגו הכרה בטענותיהן. מרבית התיקים הפליליים והמשמעתיים שעניינם הטרדות מיניות הובילו להרשעות (כ-80%), כלומר שבעשור הראשון לא ניתן לזהות בפסיקה תופעה של "תלונות שווא". 

"יחסי אנוש בכלל, ויחסי גבר - אשה בפרט, אינם ניתנים להסדרה ממצה ע"י קביעת כללי עשה ואל תעשה בדין... עסקינן, לעתים, ביער אפוף מסתורין ולא בדרך סלולה ומתומררת. כבר בספר משלי נאמר, "שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים: דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים ודרך גבר בעלמה"".

(ע"פ 1639/98 דהן נ' מדינת ישראל פ"ד נה(4) 501, 517(