אחד הפחדים העמוקים ביותר של הורים הוא שבנם או בתם ייפגעו מינית. כולנו מקווים שאנחנו הורים טובים לילדינו, שרקמנו עמם תקשורת פתוחה וכנה, שאנו מכירים את הילדים, מסוגלים להגן עליהם ויודעים מה שלומם בכל רגע. ומצד שני, מנקר בנו תמיד החשש שאם תתרחש בכל זאת פגיעה, לא נִראה את סימני המצוקה ולא נזהה את הסוד המוסתר מפנינו במיומנות ילדית. מאמר זה מבקש לסקור את סימני המצוקה העיקריים כדי שנוכל לאתרם בזמן, וכן לתת המלצות לתגובה ראשונית.
מדוע ילדים מסתירים פגיעה מינית
במקרה של פגיעה מינית שנעשתה על ידי ילד אחר, ייתכן שהמעשה הוסווה תחת מעטה של משחק. במאמר מוסגר יצוין שמשחקים בעלי אופי מיני בין ילדים יכולים בהחלט להיות לגיטימיים אם הם נעשים באווירה נעימה של צחוק, שמחה וגילוי, ומתוך רצון והסכמה של כל המשתתפים. לכן לא יהיה בהם שום סוג של איומים, שוחד או כפייה. שנית, היחסים בין הילדים צריכים להיות שוויוניים מבחינת גיל, כוח חברתי, מבנה גופני ויכולות קוגניטיביות.
במקרה של פגיעה מינית על ידי מבוגר, הפוגע משתמש בסמכותו כמבוגר ובגודלו הגופני ביחס לילד, ובדרך כלל אינו זקוק להפעלת כוח פיזי. ילדים רגילים לציית למבוגרים, להאמין בהם ולכבד את סמכותם, ועל פי רוב גם תלויים בהם.
לפיכך, בין שהפוגע היה ילד אחר ובין שהיה מבוגר, הרי שהילד הנפגע בדרך כלל אינו מפרש את שאירע כפגיעה מינית, אף שהוא מרגיש היטב את תחושת הניצול וחש בבירור שקרה משהו שאינו תקין. מניסיוננו, ילדים חווים אשמה על כל פגיעה מינית שנעשתה בהם, ככל הנראה בגלל התפיסה האגוצנטרית-ילדית ומהנטייה לייחס לעצמם כל דבר שקורה להם. אשמה זו יכולה לגרום להם להסתיר את מה שקרה, כדי שלא יכעסו עליהם. עם זאת, ידוע שכל ילד מנסה לספר ולשתף לפחות פעם אחת, ומכאן שלתגובה שיקבל יש השפעה מכרעת אם ימשיך לשתף או ישתוק.
סימפטומים נפוצים בקרב ילדים שנפגעו
פגיעה מינית גוררת שינויים בהתנהגות הילד, ואם ההורים יבחינו בהם, הם יוכלו להגיש עזרה. כמובן, ייתכן שמדובר במצב רוח חולף ולאו דווקא באיתות על מצוקה מתמשכת, וייתכן גם שמצוקה מתמשכת אינה קשורה בפגיעה מינית. לפיכך יש לבדוק את העניין בזהירות.
בחלק זה נמנה כמה סימפטומים נפוצים, אך חשוב לדעת שפגיעה מינית יכולה לעורר תגובות שונות בקרב ילדים שונים, ולכן יש לבחון את ההתנהגות ביחס לגיל, לאופי ולדפוסי ההתנהגות הרגילים של הילד המסוים.
סימפטומים רגשיים: דיכאון ודימוי עצמי נמוך, אמירות אובדניות, פחדים ללא הסבר ברור, סיוטים, דריכות-יתר, צורך בשליטה והסתגרות.
סימפטומים גופניים: כאבי ראש וכאבי בטן, הרטבת לילה בגיל מבוגר, הפרעות אכילה (אכילה מוגברת או מופחתת, הימנעות ממזונות מסוימים והקאות), דלקות חוזרות בדרכי השתן, בפי הטבעת ובנרתיק ופציעה עצמית.
סימפטומים התנהגותיים: נטילת סיכונים, התקפי זעם או חרדה, גנבות, שקרים, ריבוי חלומות בהקיץ (ניתוקים), קשיי ריכוז, קשיי שינה, רתיעה מקשרים וממגע או לחלופין עיסוק מוגבר במין ובמיניות, ירידה בהישגים בלימודים או לחלופין השקעת-יתר שאינה אופיינית.
המלצות להתנהגות בעת הגילוי או השיתוף
אם וכאשר מתעורר בכם החשד שהילד חווה פגיעה מינית, וכמובן אם הילד שיתף אתכם ביוזמתו, חשוב להעביר לו מיד את המסר שבכל מקרה אפשר לדבר ולשתף, ושההורים יכולים להכיל הכול ולא יתמוטטו מכך. כמו כן, חשוב לשדר לו שהוא מוגן ובטוח כעת. בפועל אנו מציעות לנהוג כך:
1. לנשום עמוק ולהקשיב לילד.
2. להתייחס ברצינות לכל דבר שעולה בשיחה, בין שנאמר במילים ובין שנרמז.
3. להעביר לילד מסר ברור שאתם מאמינים לו.
4. להודות לילד על ששיתף אתכם ולתמוך בו על האומץ שגילה בחשיפת המקרה.
5. להבהיר לילד כי הוא אינו אשם במה שאירע (גם אם הפגיעה קרתה במצב שבו עשה מעשה אסור).
6. אל תישארו לבד עם הסיפור. החשד או הדיווח מעוררים בהורים שאלות רבות, התלבטויות, חרדות ורגשות קשים. כהורים חשוב לפעול מתוך שיקול דעת ולהיוועץ בגורם מוסמך שאינו קשור למקרה באופן אישי. גם קווי החירום (1202 לנשים, 1203 לגברים) עומדים לרשותכם בכל עת ובכל שעה לקבלת סיוע והתייעצות. כמו כן, מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מקיימים סדנאות מניעה והעצמה להורים בנושא הורות ומיניות. אתם לא לבד.
אנו מזמינות כל הורה לצפות בסרטון "הסוד של תום" שהופק בשיתוף איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית וחברת רונית רפאל. הסרטון ממחיש כמה מהסימנים והדרכים להתמודד עם פגיעה מינית בילדים: www.youtube.com/watch?v=E6yBg4WoCto
