תקיפה מינית בילדים היא בדרך כלל תקיפה מתמשכת, על ידי אדם מוכר. ילדים לרוב מתקשים לספר על התקיפה ולעתים אף לא יודעים לאפיינה ככזו, ועל כן למבוגרים סביבם- הורים, מורים, גננות וכדומה, ישנו תפקיד משמעותי בחשיפת סוד הפגיעה.
כמו בכל דבר, מידת היכרותך עם הילד/ה תסייע להבחין במצבי מצוקה בהם ימצאו. שינוי חד במצבי רוח או ברמת תפקוד מאותתים מצוקה כלשהי (לאו דווקא פגיעה מינית), המחייבת בדיקה.
חשוב לציין כי סימנים אשר יכולים להעיד על פגיעה מינית משתנים בין ילד לילד בהתאם למאפיינים דוגמת גיל, בגרות נפשית וכדומה. עם זאת, ישנם סימנים אשר ביטוי של כמה מהם, לאורך תקופה, עשויה לרמז על חשש לתקיפה/התעללות מינית בילדים. כמובן, בכל מקרה של חשד רצוי להתייעץ באופן מיידי עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים (מרכז סיוע, פקידת סעד, פסיכולוגית, יועצת וכדומה).
שימו לב - חוק חובת דיווח מטיל אחריות על בעלי תפקידים בתחום החינוך והטיפול, לדווח באופן מיידי למשטרה או לפקיד סעד בחשד של פגיעה בקטין.
בין הסימנים הגופניים, הרגשיים וההתנהגותיים המרכזיים ניתן למנות:
רגשיים: ירידה או החרפה במצבו הרגשי של הילד, דכאון וחרדות ללא הסבר ברור, פגיעה עצמית לרבות ניסיונות אובדניים, סיוטים, צורך בהסתגרות ובשליטה, תלות הולכת וגדלה במבוגר, דימוי עצמי נמוך.
התנהגותיים: התנהגות חריגה לרבות רתיעה מפני התנסויות חדשות, קשיי קשב וריכוז שלא היו בעבר, ירידה בתפקוד בביה"ס/בגן, הסתגרות והתבודדות, התקפי זעם וחרדה, ניתוקים (חלום בהקיץ), תלותיות, אובדנות, סירוב לעסוק בפעילות ספורטיבית והימנעות מלבוש החושף את הגוף. בנוסף, תתכן רתיעה מקשרים ומגע או לחילופין, ידע מיני מפותח ביחס לגיל הילד והתנהגויות מיניות שאינן תואמות את הגיל (דוגמת הדגמה של מעשים מיניים במהלך משחק, או אינטראקציות חברתיות).
גופניים: הפרעות אכילה, קשיי שינה, כאבי ראש ובטן, הרטבת לילה, דלקות בדרכי השתן ובפי הטבעת, סימני חבלה ללא הסבר תואם,
זכרו! אלו רק סימנים, והימצאות אחד או יותר מהם אינם מהווים הוכחה לפגיעה מינית. עם זאת, אם חשתם/ן כי משהו אינו כשורה עם הילד, דברו איתו על כך: האמינו לו ועודדו אותו לשתף, ושקפו לו כי הוא אינו אשם בפגיעה שהתרחשה. חשוב לשדר לילד כי אתם יכולים לשמוע ולהכיל הכל, כי הדבר לא יזיק לכם וכי הוא בטוח במחיצתכם.
ישנם ילדים החשופים במידה רבה ולא מבוקרת לגירויים ותכנים מיניים, ועל כן מוצפים בתחושות, מחשבות והתעסקות במין. הדבר עשוי לנבוע מחשיפה לחומרים פורנוגרפיים או תכנים מיניים לא הולמים באינטרנט, טלוויזיה, תמונות, קריאה וכד', וכן מדיבור מופרז על מין בקרב בני הבית. חשיפה שכזו יכולה להניע ילד לפגוע מינית באחרים, וכן חושפת אותו לפגיעה, משום שהנושא הופך לתמה מרכזית בחייו.
כיצד ניתן לסייע לילד/ה שעבר/ה פגיעה?
ילדים אשר נפגעו מינית פונים אלינו "המבוגרים שלהם" לעזור להם להבין את המשמעות של מה שקרה להם. הגילוי כי ילדכם עבר פגיעה מינית עשויה להיות מאוד קשה עבורכם כהורים. מומלץ מאוד להתייעץ בגורם מקצועי - מרכז סיוע, פקידת סעד, פסיכולוגית, יועצת וכדומה, ולקבל תמיכה וסיוע לילדכם ולכם. מעבר לכך, אלו מספר נקודות שיכולות לעזור לכם, לעזור להם:
- חשוב לשדר שהמצב בשליטה, שיש תקווה, שאוהבים אותם ויעזרו להם.
- אל תתמוטטו ואל תבזבזו כוחות על האשמת הפוגע – ילדכם יזדקק להורה חזק ומתפקד שיכול לנהל את העניינים ולשמור עליו.
- חשוב לבדוק איך הנפגע/ת הבינ/ה את מה שקרה ולקבל את זה. אל תנסו לשכנע את הילד/ה שלא קרה כלום או להיפך- שהחיים נהרסו.
- שמרו עליהם, היענו לבקשותיהם ללווי וכדומה, ובייחוד בתקופה הראשונה שלאחר הפגיעה. אל תדרשו שיחזרו מיד לשגרה.
- אל תאשימו אותם! "למה לא ברחת? למה לא ידעת? מה עשית שזה קרה?" אלו אמירות שיפוטיות ומאשימות שאין להן מקום בשיחה על הפגיעה.
- אל תפחיתו בערכה של תקיפה מינית בטענה שזה רק "משחק ילדים", או ש"בנים רגילים לשחק ככה". אל תזלזלו בנפגע/ת או בחומרת הפגיעה גם אם לא נעשה נזק פיזי חמור: תחושת השפלה, הבושה וחסר האונים מהווים נזק משמעותי.
- שתפו אשת מקצוע: מורה, יועצת, פסיכולוגית או פקידת סעד. אל תיוותרו לבד עם ההתלבטויות והעומס הרגשי. תנו לילד/ה את הטיפול המקצועי והמתאים ביותר שניתן. מגיע לו/לה ומגיע לכם.
מניעה:
- למדו את הילדים כיצד לשמור על עצמם: איך לזהות מצב מסוכן ואיך להתרחק ממנו או לספר למבוגר.
- אל תתביישו להפעיל סמכות הורית! הפעילו פיקוח על סרטים ותכניות שהם רואים, ועל אתרים שהם גולשים בהם. ברשת זמינים כלים רבים לחסימה של אתרי אינטרנט וערוצים וכן למעקב אחר התכנים שהילדים צורכים. ילדים זקוקים לשמירה מגירויים שהם לא מסוגלים להתמודד אתם.
- היו זמינים לילדכם כך שיוכלו לפנות אליכם כשהם במצוקה כלשהי.
- ילד שפוגע מינית זקוק להשגחה מתמדת: השגחה קפדנית תסייע לו לרסן את עצמו, ותשמור עליו ועל סביבתו.