הפגיעה הכפולה - הנשים והארגון נפגעים כתוצאה מקשר מיני אסור בין מפקד בכיר לאשה הכפופה לו

א. מבוא

בשנים האחרונות חקרה מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה) והעמידה לדין שוטרים, בין היתר, בגין מעשי אינוס [ראו נא לדוגמא, ת.פ. 1050/09 (מחוזי-ת"א) מדינת ישראל נ' קורן, שנסתיים בגזר דין של שמונה שנות מאסר (ערעור עודנו תלוי ועומד בבית המשפט העליון). יודגש כי עבירות חמורות אלה הן עניין בלתי שגרתי וחריג כשמדובר בשוטרים.], מעשים מגונים [ראו נא לדוגמא: ע"פ מחוזי-ים 34627-05-12 מ"י נ' גוהר (16 חודשי מאסר בפועל); עפ"ג 59589-01-14 פלוני נ' מ"י (12 חודשי מאסר בפועל).] והטרדות מיניות [יצוין כי תיקי הטרדה מינית מנותבים בנסיבות המתאימות גם להליך משמעתי. על הקריטריונים להפעלת שיקול הדעת בעניין– ראו נא ע"פ (מחוזי י-ם) 38411-12-11 מ"י נ' חמו.]. ברם, נושא ההיפגעות המינית של נשים בארגון היררכי מסוגה של המשטרה, אינו מצטמצם רק לעבירות המין הקלאסיות, שמקורן בהסגת גבולה של האשה שלא בהסכמתה. שירותן של נשים בארגון היררכי המתאפיין בהגמוניה גברית, עלול להוות כר נרחב להיפגעותן. וכך, גם כאשר מדובר ביחסים בהסכמה בין מפקד בכיר לפקודה, האשה צפויה להיפגע, בין באופן ישיר, כתוצאה מניצול יחסי מרות, ובין באופן עקיף, כפועל יוצא ממעורבותה בהתנהלותו הפסולה של מפקדה הבכיר, אשר העמיד את עצמו בניגוד עניינים מובנה בכל דבר ועניין הנוגע אליה.

ככל שהנורמות הארגוניות אינן ברורות דיין וגבולות המותר והאסור ביחסי מפקד-פקודה בארגון מטושטשים, קיים חשש לריבוי פגיעות מסוג זה. הפגיעה אינה מתמצית באשה בלבד, ועלולות להיות לה השלכות חמורות על הארגון כולו. כדי לקדם פני סיכון זה, סימן בית המשפט העליון בפסיקתו כבר לפני כחמש עשרה שנים, גבול נורמטיבי חד וברור האוסר קשר אינטימי בין מפקד בכיר לאשה הכפופה לו, אף אם מקורו בהסכמה; כל זאת תוך שהוא מטיל, באופן טבעי, את מלוא האחריות על המפקד הבכיר.

ב. האיסור הנורמטיבי על מפקד בכיר לנהל קשר אינטימי עם אשה הכפופה אליו

פסק דינו המנחה של בית המשפט העליון בפרשת גלילי [בג"צ 1284/99 פלונית נ' ראש המטה הכללי, פד"י נ"ג(2), 62.], עסק במפקד בסיס אימונים צאלים, קצין צבא בדרגת תת-אלוף, אשר ניהל מערכת יחסים אינטימית, שכללה מפגשים בעלי אופי מיני בהסכמה, עם חיילת בסדיר אשר שימשה פקידה בלשכתו [כך על-פי ממצאי העובדה שעמדו ביסוד הכרעת בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ.]. בשלב מסוים, עלו היחסים על שרטון. למרות שלא הוכחה עבירה פלילית כלשהי, ראה בית המשפט בהתנהלות הקצין עבירה משמעתית חמורה בקבעו: "ביחס שבין מפקד בכיר לפקודתו, טבוע באופן אינהרנטי חוסר שוויון תהומי; בצד אחד עומד המפקד, הכריזמטי, הסמכותי, שכל הסובבים סרים למרותו ולמוצא פיו, כשפער של מעמד, דרגה, גיל וניסיון מפרידים בינו לבין העותרת. בצד השני ניצבת חיילת צעירה, חסרת ניסיון...מצב דברים זה מקים מערכת יחסים רגישה ועדינה העלולה להוות קרקע להצמחת עשבים שוטים של ניצול לרעה של סמכות ומרות. מערכת היחסים האינטימית בין המשיב לעותרת, הגם שהיתה בהסכמה, היא אכן ביטוי לכך" [שם, בעמ' 70-71.].

בפרשת שחר לוי [עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' לוי, פד"י נז(3), 817.] מדובר היה בראש חטיבת התקשורת במשרד הביטחון, אשר ניהל, בין היתר, קשר אינטימי עם עובדת הכפופה לו. בית הדין למשמעת קבע כי כיוון שהבכיר לא הטריד מינית את העובדת, הקשר האינטימי ביניהם אינו מגלה עבירת משמעת. בית המשפט העליון (כב' השופטת ד. ביניש כתוארה דאז [לימים נשיאת בית המשפט העליון.]), דחה עמדה זו בקובעו כי קשר אינטימי בין ממונה לעובדת הכפופה למרותו, אף בהעדר ניצול מרות, מעורר חשש לניגוד עניינים בין אחריותו המקצועית של הממונה כלפי כלל הכפופים לו וכלפי הציבור בכללותו, לבין האינטרס הפרטי שיש לו ביחסיו עם העובדת הכפופה לו. פסק הדין מבהיר כי מדובר בהתנהגות בלתי הולמת, שכן הימצאות במצב של ניגוד עניינים מעין זה, עלולה לפגוע בתדמית שירות המדינה, לפגוע במראית ענייניות ההתנהלות, לשבש את אווירת העבודה ולהעכירה, עד כדי שיבוש תפקודו התקין של הארגון.

מהפסיקה עולים, אפוא, שני ערכים חברתיים מוגנים שלובים זה בזה, המועדים לפגיעה מובנית כתוצאה מקיומו של קשר אינטימי בין מפקד בכיר לפקודה הצעירה הכפופה לו: החשש לפגיעה באשה, כפועל יוצא מיחסים בלתי שוויוניים בעליל, וסכנה של גלישה לניצול לרעה של סמכות וכוח; והחשש לפגיעה בארגון, שמפקדיו מתנהלים ומתמרנים במצב של ניגוד עניינים, אגב ניהול קשרים אינטימיים עם פקודות, על כל המשתמע מכך לגבי המשמעת הארגונית, טוהר המידות והאמון הציבורי בו.

כאשר קשר בלתי מאוזן מעין זה בין מפקד בכיר לפקודה, שיסודו בהתנהלות אסורה של המפקד, עולה על שרטון בשלב כזה או אחר, מטעם כזה או אחר, המחיר שמשלמת הנפגעת, צפוי להיות גבוה וכך גם המחיר שצפוי לשלם הארגון כולו.

ג. ה'מדרון החלקלק' ((The Slippery Slope וסכנת הגלישה מעבירת משמעת לעבירה פלילית

כמו בכל ארגון מקצועי היררכי, חסותו של גורם בכיר רם-דרג במשטרה יכולה לסייע בקידום הקריירה המקצועית של נשים וגברים כאחד. במצב דברים זה, עלולה שוטרת צעירה הנתקלת בחיזור של מפקד בכיר, לשקול היטב בטרם תסרב להזמנתו לקשר אינטימי. היסוס בעניין כזה עלול להתפרש בעיני המפקד כהזמנה, להוביל ללחץ על השוטרת, ובמוקדם או במאוחר להסתיים במגע מיני שנכפה עליה, בין שלא בהסכמה ובין בהסכמה שיסודה בניצול יחסי מרות [לעניין התקיימותם של 'יחסי מרות', מתחייבת בחינה על-פי אמות מידה אובייקטיביות. הפרשנות המקובלת בפסיקת בית המשפט העליון למונח "מרות" (לעניין ניצול בעבודה או בשירות) אינה מוגבלת ליחסים שבין ממונה ישיר לכפיפה אלא גם כאשר מדובר בהשפעה, סמכות ומרות עקיפים : עש"מ 1599/03 טאפירו נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד, נח (2), 134); עש"מ 2203/05 בני מדר נ' נש"מ (לא פורסם); עש"מ 4790/04 מ"י נ' בן חיים, פ"ד ס(1) 257.]. יתכנו מצבים מורכבים בהם יחסי הכפיפות וקיומם של יחסי המרות נמהלים בהערצה וברצון כן של השוטרת הצעירה בקרבה למפקד הבכיר והכריזמטי ובחסותו [על-פי דעת הרוב בפסיקת בית המשפט העליון, קיומם של יחסי מרות אין פירושם מיניה וביה כי קיים יסוד של ניצול ביחסים אלה, כנדרש לגיבוש העבירה הפלילית לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977. למורכבות רכיב הניצול ולקיומה של אפשרות לסתירת החזקה בדבר ניצול יחסי מרות, למרות עצם קיומם במישור העובדתי – ראו נא מחלוקת פוסקים בפסק הדין המנחה ע"פ 9256/04 נוי נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 172. למרות החשד המובנה כי ניצול הוא שעומד ביסוד הקשר המיני בין מפקד בכיר לפקודה צעירה, הניסיון מלמד ששוטרות מדווחות לעיתים על הסכמה מלאה ועל רצון כן בקשר, ומגוננות בנאמנות על פטרונן, בין אם כי כך הם פני הדברים לאשורם, בין מחשש להסגיר מערכת יחסים מושחתת של "תני וקחי" ובין מחשש שיבולע להן אם תספרנה את האמת לאמיתה, כמפורט להלן בהמשך הדברים.].

החשש בנסיבות מעין אלה הוא שבהמשך הדרך, עלולה מערכת היחסים, הבלתי שוויונית והבלתי מאוזנת, לקלוע את השוטרת הצעירה למלכוד: ככל שתבקש להפסיק את הקשר בניגוד לרצון מפקדה, או ככל שהשכילה לנתקו במועד, אך תסרב בעתיד להזמנה לחדשו – ולו על דרך של מגע חטוף 'לזכר הימים הטובים' – היא עלולה למצוא עצמה קורבן לניצול יחסי מרות או לדרישת שוחד מיני מצד מפקדה. מנגד, ככל שתאזור עוז, תעמוד על דעתה ותסרב למגע או לחידושו – היא עלולה להיחשף להתנכלות או לחשש מתמיד מהמפקד הבכיר והמרושת היטב. לתוצאה כזו היבטים ארגוניים קשים: היא מייצרת סביבת עבודה עכורה ועלולה לפגוע בתפקודה של השוטרת ושל סביבתה הקרובה, הנחשפת למצוקתה. הפגיעה הארגונית כמו גם זו האישית בשוטרת מתעצמות במאוד, כאשר סוד היחסים האסורים מן ההווה או מן העבר נחשף.

ד. הגלישה ממצב של ניגוד עניינים בתחום המשמעתי-אתי לעבירות פליליות

פוטנציאל ניגוד העניינים המובנה ביחסי מפקד בכיר וכפיפה צעירה, עשוי לצאת מן הכוח אל הפועל ולהתממש במעשה שנעשה בניגוד עניינים, וזאת בכל רגע נתון. כשהדבר חוזר ונשנה, הוא עלול לגבש את יסודות העבירה הפלילית של מרמה והפרת אמונים. מאחר שעבירה זו נחשבת לחמורה פחות וקלונה מוגבל – סכנתה רבה אף יותר.

כך למשל, כאשר המפקד הבכיר נדרש, אגב מילוי תפקידו, לקבל החלטות שונות בנוגע לשוטרת הכפיפה, עמה הוא מקיים – או קיים בעבר – קשר אינטימי, עלול המפקד הבכיר לבצע באופן חוזר ונשנה פעולות בניגוד עניינים חריף בין האינטרס הממלכתי והמקצועי עליו הוא מופקד, לבין זיקתו האישית לשוטרת הזוטרה עמה יצר קשר חריג.

במצב דברים כזה חייב המפקד לפסול עצמו מכל טיפול ישיר או עקיף בענייני השוטרת האמורה, שותפתו לקשר אינטימי סמוי והוא נקלע למלכוד: אם יפסול עצמו כמתחייב, ויעביר את סמכות ההחלטה בעניינה של השוטרת לגורם אחר, וזאת בלא הסבר מניח את הדעת, הוא עלול להיחשד בעיני עמיתיו, כפיפיו או הממונים עליו, בזיקה פסולה לשוטרת. מאחר שחשיפה כזו עלולה להיות בעוכריו ולפגוע בסיכוייו להמשיך לכהן בתפקידו הבכיר או להתקדם בשרשרת הפיקוד, הוא עלול להעדיף להמשיך לפעול בניגוד עניינים מובהק, שוב ושוב.

במצב של ניגוד עניינים, עלול המפקד הבכיר להתקשות להשיב ריקם את בקשתה של השוטרת השותפה לקשר מיני (בהווה או בעבר) להמלצה, לקידום בדרגה, למימון לימודים, למעבר לתפקיד אחר וכיוצא באלה. הוא עלול לסטות לטובתה מן השורה, כפועל יוצא מעירוב התחומים האישי והמקצועי, בין היתר עקב החשש שמא השוטרת תפרש את החלטתו כפגיעה אישית בה ותסכן את שמירת סוד הקשר האינטימי ביניהם. יודגש כי אף אם החלטותיו של המפקד בעניינה של השוטרת תהיינה ענייניות לגופן ולא תתאפיינה בסטייה מן השורה, לא יהיה בכך כדי לנטרל את הפגיעה באמון הציבור, ערך המוגן על-ידי עבירת הפרת האמונים [הלכת שבס, דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פד"י נט(4) 385.].

כאשר מדובר בהתנהלות סדרתית פסולה כזו – בין אם יש בכל אחד ממרכיביה כשלעצמו סטייה מן השורה ובין אם לאו – היא עלולה לפגוע באופן מהותי ועמוק באמון ציבור השוטרים והשוטרות במפקדיהם, וליצור מראית עין של עירוב שיקולים זרים ומשוא פנים בתהליכי קבלת ההחלטות. ככל שמעמדו של המפקד בארגון בכיר יותר, כך צפויה התוצאה להיות קשה יותר מבחינת הפגיעה בשוטרת, ומבחינת הסיכון להעכרת יחסי העבודה בארגון ולפגיעה באמון הציבור בו.

במקרים חמורים, עלולה מערכת היחסים לגלוש לעבירות פליליות חמורות עוד יותר: כך למשל, כשהמפקד הבכיר טווה רשת של מערכת יחסים על בסיס "תני וקחי", תוך שהוא מעניק – ולו במשתמע – הבטחה סמויה למתן חסות עתידית (בדמות קידום עתידי, קבלת תפקיד נחשק וכיוצא בזה) תמורת חסדיהן של השוטרות הצעירות. מצב דברים שכזה, העשוי לעלות כדי דרישת שוחד ישירה או משתמעת, עלול לכוון את התנהגותן של השוטרות מבקשות החסות [הדברים מקבלים משנה תוקף וחומרה כאשר מדובר בנשים שמקורן ברקע סוציו-אקונומי נמוך או בנשים צעירות, חסרות ביטחון עצמי, שמטעמים שונים אינן מאמינות ביכולתן להתקדם בארגון בזכות כישוריהן.] להמשיך לקיים קשר מיני מעת לעת עם המפקד הבכיר, גם לאחר שהקסם הראשוני – ככל שהיה כזה – פג, ולהשחיתן.

ה. האינטרס הציבורי בחשיפת התנהלות פסולה של מפקדים והפגיעה העקיפה בנשים

האינטרס הציבורי בחשיפת התנהלות פסולה ופוגענית של מפקדים בכירים והצורך לשמור על טוהר המידות בארגון ועל אמון הציבור בו, מחייבים פעילות נמרצת של כלל הגורמים האמונים על הגנת אינטרס חשוב זה, במח"ש ובמשטרת ישראל כאחד; מעבר לחובה להגן על נשים צעירות מפני עבירות מין ועבירות אחרות שמבצעים מפקדיהן, ההתנהלות האסורה של המפקדים מקרינה במישרין על העבודה בארגון. ככל שהעבירה לא תיחשף, המפקד הבכיר לא יוקע והמציאות תונצח – עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת על התרבות הארגונית ועל חוסנו של הארגון.

כפועל יוצא מפעולת האכיפה, עלולות הנשים המעורבות למצוא עצמן בטבורן של פרשיות, בין כנפגעות עבירה ובין כמי שהסתבכו בקוריו של קשר שנאסר על מפקדם לקיימו. השוטרת עשויה להידרש למסור גרסה לגבי טיב היחסים עם מפקדה [השוטרת עשויה להיות מוזמנת למסור עדות בעקבות מידע המבסס חשד סביר לפיו יסוד יחסיה עם מפקדה נעוץ בניצול יחסי מרות, דרישת שוחד מיני או חשד להפרת אמונים מצד המפקד הבכיר.]. ככל שזהות השוטרת המעורבת תיחשף בארגון או מחוצה לו [מח"ש מקפידה במאוד על ניסוח בקשות לצווי איסור פרסום דווקניים כדי לשמור מכל משמר על פרטיות שוטרות מעורבות, הכוללים פרקטיקה של איסור פרסום אותיות משמה של השוטרת, מקום שירותה וכל פרט שיש בו כדי לזהותה.], היא עלולה להיות מוקעת על-ידי עמיתיו הבכירים של מפקדה כמי ש"גרמה" להסתבכותו; ואף בין עמיתיה ועמיתותיה יהיו ודאי מי שיבקשו לזקוף לחובתה – ולו בדיעבד – את קידומה המהיר, את המעבר לתפקיד אחר או כל זכות-יתר אחרת שקבלה באישור מפקדה-פטרונה (אף אם הרוויחה את כל אלה ביושר ובזכות עבודה קשה ומסורה). בנסיבות מעין אלה, עלולים לרבות המקרים בהם שוטרת נפגעת תבקש להימנע ממסירת תלונה כדי שלא להיחשף.

ו. האיזון הראוי בין הגנה על פרטיות הקורבן לבין האינטרס הציבורי בהוקעת מפקד עבריין

במקרים מינוריים, כשמדובר באירוע חד-פעמי בין מפקד לשוטרת כפופה, כשהשוטרת נמנעת מלהתלונן, יתכן ויימצא בסיס לטענה שפרטיות הנפגעת והצורך להגן עליה מפני פגיעה משנית, מצדיקים המנעות מפתיחה בחקירה פלילית [אין בכך, כמובן, כדי לשלול נקיטת הליך משמעתי במקרים המתאימים.]. לא כך הם פני הדברים במקום בו מדובר בחשד לעבירות מין סדרתיות, לדרישת שוחד מיני או להתנהלות סדרתית של הפרת אמונים, המשחיתה את הארגון ופוגעת באמון הציבור בו.

במצבים מעין אלה, טובתה האישית של הנפגעת עשויה להידחות מפני העניין הציבורי המחייב חשיפת עבירות. במצבים מעין אלה נדרשת פעולת אכיפה מרתיעה ואפקטיבית, המכוונת התנהגות כדי למנוע הישנות פגיעה בנשים ובארגון כאחד. מאותם טעמים, לא ניתן להסתפק בסיום הפרשיה על דרך של התפטרות הבכיר והסתלקותו מנוף הארגון.

יש להדגיש כי הסכנה העיקרית, לנשים ולארגון כאחד, היא שהתנהלות פסולה – בפרט בגזרה הנחשבת ל"רכה" של עבירת הפרת האמונים – תקבל לגיטימציה, תיתפס כמותרת ואף כמודל לחיקוי, ותהפוך לתת-תרבות ארגונית, המתאפיינת בעיוותי חשיבה, שסופה לפגוע קשות בארגון.

על מנת להתגונן מפני סכנה זו, אין די באכיפה פלילית על-ידי גורם חיצוני. ארגון מקצועי חפץ חיים חייב להישיר מבטו ולהיערך למניעה מוקדמת, על דרך של עצירת קידומם של מפקדים בכירים, שהתנהלותם ידועה בארגון כפסולה (גם אם לא הבשילה לכדי עבירה פלילית) והרחקתם; חינוך, הדרכה והטמעת גבולות המותר והאסור בקרב ציבור המפקדים, השוטרות והשוטרים [יצוין כי בשנת 2013, החליט מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, על יצירת מנגנון היוהל"ן (יועצת המפכ"ל לענייני נשים), בראשו הועמדה קצינה בכירה בדרגת תת-ניצב. יעוד המנגנון לתת מענה לשוטרות שנפגעו וכן למסד פעילות חינוכית-הדרכתית בתחום.]; הקפדה יתירה על חובת דיווח מצד מפקדים לגבי מעשי עבירה המגיעים לידיעתם [בשנת 2013 הרשיע בית הדין המשמעתי של משטרת ישראל (מס' תיק: 82/12 משטרת ישראל נ' תנ"צ אדרי) קצין בכיר בדרגת תת-ניצב, אשר קבל דיווח על עבירת מין שביצע לכאורה מפקד בכיר בפקודה שלו ולא עשה דבר. בהמשך, מסר הקצין גרסת כזב בחקירתו במח"ש. מח"ש חקרה את התיק, אספה ראיות והמליצה על העמדת הקצין הבכיר לדין משמעתי. ההמלצה נתקבלה במלואה על-ידי הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל והפיקוד הבכיר החליט לאלתר על השעיית הקצין מתפקידו והוא לא שב עוד לשרת במשטרה. ככל הידוע, ערעור מטעמו של הקצין תלוי ועומד לעת הזו בפני בית הדין לערעורים של משטרת ישראל.], ויצירת מעטפת תומכת לאשה הצעירה, הנקלעת לסבך קוריו של קשר פסול שטווה מפקדה הבכיר, ומוצאת עצמה קורבן – במישרין או בעקיפין – למעלליו [בסיכום השנתי של שנת 2013, הגדירה מח"ש כיעד אסטרטגי רב-שנתי את הידוק שיתוף הפעולה עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. לצורך כך מתבצעת במחלקה עבודת מטה רחבת היקף בתיאום ובתמיכת הנהלת איגוד מרכזי הסיוע.].