לעתים אנו רואים שמשהו רע קרה לילד גם בלי שהוא מספר לנו. מבט עצוב, הסתגרות, מצב רוח רע. אך על פי רוב, ילד לא יספר ביוזמתו שהוא נפגע מינית. להיפך, פעמים רבות הוא יסתיר וינסה להסוות זאת.
חשוב לדעת: מרבית הפניות המגיעות למרכזי הסיוע נוגעות למקרים שהתרחשו לפני גיל 18 אך דווחו רק לאחר גיל 40. יתרה מכך, נשים וגברים רבים שהותקפו בילדותם אומרים שהסתירו את מצוקתם והתאמצו "להמשיך כרגיל", פן ייחשף הסוד הנורא.
לכן, ישנה חשיבות עליונה להתייחס במלוא תשומת הלב כאשר עולה חשד שילדנו נפגע. האיתור יכול לעצור את הפגיעה, שללא כן פעמים רבות הייתה מתמשכת, ולספק טיפול מידי בטראומה ובכאב של הנפגע/ת.
פעמים רבות, המבוגרים בוחרים להסב את מבטם ולהתעלם מסימני מצוקה מחשידים - אף כשאלה בולטים. לעתים הדבר נובע מחוסר משאבים לזיהוי הסימנים או דרכי ההתמודדות עמם, המחשבה שהילד נפגע מציפה בחרדה וחלק מההורים יפחדו מכישלון בהתמודדות עם הבעיה. במקרים אחרים, הסבת המבט מסתירה פצע של ההורה עצמו, שנפגע מינית בילדותו ולא טופל בזמן אמת. חשוב שתדעו – יש למי לפנות. בישראל פועלים מרכזים ובהם נשות ואנשי מקצוע מיומנים בטיפול בפגיעות מיניות, שידעו כיצד לעזור לילדכם ולכם.
כאן המקום לציין כי "החוק למניעת התעללות בקטינים ובחסרי ישע" מחייב בגירים לדווח לפקיד סעד או למשטרה על חשד לפגיעה מינית, התעללות, הזנחה או גרימת חבלה בקטינים. החוק אף קובע שלוש עונש של חודשי מאסר למפר חובה זו ועונשים מוגדלים לאנשי מקצוע, כמו מורים, רופאים, ופסיכולוגים, וכן לאחראים על הקטין (אם האחראי אינו מבצע העבירה).
מרגע שהורה חושש שבנו או בתו נפגעו, מומלץ לפנות להתייעצות עם אנשי מקצוע. ניתן לפנות למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי פגיעה מינית, שמקבלים פניות על בסיס יומי ויודעים לאן לכוון. ניתן לפנות גם באופן אנונימי.
למה ילדים לא מספרים על פגיעה?
ילדים תלויים במבוגרים. הדבר נובע מעצם קיומם של פערי הכוחות הגדולים בינם למבוגרים. הסוד האופף את מקרי הפגיעה המינית יכול לנבוע מאיום שמפעיל כלפיהם האדם הפוגע או חשש שלא יאמינו להם או שיכעסו עליהם. לעתים הם גם מבולבלים ולא לגמרי מבינים את מה שקרה, או שאין להם מלים כדי לתאר את המקרה.
כאשר נושאי מיניות אינם מדוברים בפתיחות בבית, הילד מקבל מסר שאלה נושאים שצריך להשתיק. ילדים מטבעם שואפים לרצות את ההורה. בחושיהם הם תופשים את ההשלכות של גילוי הסוד, ויחששו שחשיפתו תהרוס קשרים משפחתיים או חברתיים או תסב צער עמוק להורה.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
1. ישנם כמה כלים לאיתור שיכולים לסייע בזיהוי פגיעה:
סימנים גופניים
- תלונות על כאבים
- דימומים
- דלקות, גירויים וכאבים באיברי המין
- כאבי בטן והקאות חוזרות
- חזרה להרטבה לאחר גמילה
סימנים התנהגותיים
- קושי במגע
- הסתגרות חברתית – ניתוק קשרים, הימנעות מפעילות חברתית, התבודדות
- התנהגות מינית או ידע מיני שאינו תואם לגיל
- שינויים משמעותיים בהרגלי השינה, כמו נדודי שינה והתעוררות מוקדמת
- פחד להישאר לבד עם אדם מסוים
- הפרעות אכילה
- פגיעה עצמית
- ניסיונות אובדניים
2. צרו מרחב בטוח ומוגן עבור הילד. זה יקל עליו לבוא ולשתף אדם אחר במה שקרה לו. שיח פתוח ובטוח ותקשורת בריאה בנושא מיניות היא המפתח ליצירת מרחב זה, ראו עוד על כך כאן [הפניה לטקסט שלנו על מיניות בריאה ושיח מניעה].לשאול ולהקשיב. עודדו את הילד לספר על רגשותיו, אך אל תלחצו עליו. זכרו, מדובר בבירור; השאירו את החקירה והתשאול לגורמי המקצוע המיומנים בכך.
ניתן לשאול באופן ישיר: "משהו קרה לך לאחרונה?" או, "את נראית עצובה, קרה משהו עם החברים או בקייטנה?" צרו הזמנה לשיח, אמרו לו או לה: "אני פה בשבילך, את תמיד יכולה לדבר אתי".
3. הקשיבו בסבלנות, ללא שיפוטיות וללא האשמות בנוסח "אבל אמרתי לך להיזהר". זכרו שלחץ ובהלה מצדכם יגרום לילד להירתע ולהסגר. תמכו בילד והבהירו לו שאתם מאמינים לו. אל תטילו כל אשמה על הילד. ילדים לעולם לא אשמים בפגיעה מינית בהם – האשם היחיד הוא האדם שפגע בהם.
4. פנו לקבלת טיפול – לילדכם ולכם.
בואו להתייעץ ולקבל תמיכה מיד כאשר עולה בכם חשד שילדכם נפגע. אם אתם חושדים שהילד נפגע אך הוא אינו מוכן לספר על כך, פנו לגורמי מקצוע המיומנים בטיפול בפגיעה מינית בילדים, ויודעים כיצד לדובב את הילדה או הילד בנושא. מוקד הטיפול והדאגה הוא כמובן הילד, אך גם בפני ההורים ניצבת התמודדות מורכבת עם תחושות של אשמה, כישלון, בושה, וכאב. מומלץ לפנות ליעוץ ותמיכה מיד כשעולה החשד שהילד נפגע. במרכזי הסיוע יידעו לספק סיוע ראשוני ולהפנות ליעוץ המתאים להורה וילדו.
- ניתן להתקשר לקו הסיוע הארצי של איגוד מרכזי הסיוע - 1202 מכל טלפון
- לקטינים עד גיל 18 זכאים לטיפול נפשי חינם. כמו כן, ניתן לקבל מענה ראשוני על ידי צוות רב-מקצועי במרכזי הגנה לילדים ולנוער שנפגעו מינית, גופנית או נפשית מספקים. המרכזים פועלים תחת השם "בית לין" בירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע, אשקלון, ונצרת.
- המועצה לשלום הילד מפעילה תכנית ליווי ילדים ובני נוער נפגעי עבירה בהליך הפלילי. לפרטים: 02-6780606, או http://www.children.org.il/pro_articles_list.asp?ProjectID=9.