האחריות להגנה על הילדים מפני פגיעות מיניות מוטלת על ההורים, ובעוד שלעולם לא תוכלו להבטיח באופן מלא את ביטחון הילדים בכל מקום ובכל רגע נתון, ישנם דברים שניתן לעשות כדי להקטין את הסיכוי שהילדים יפגעו.
ישנו סיכוי גבוה יותר שילד שהקנו לו תחושת ביטחון עצמי והוא חש שהוריו יגבו אותו תמיד ירגיש בטוח מספיק לשתף את הוריו או מבוגר אחר בפגיעה שחווה, או במעשה שגרם לו לתחושה לא נעימה או בלבול. השיתוף בפגיעה חשוב כדי למנוע את הישנותה ולסייע לילד. כאן באה לידי ביטוי החשיבות הגדולה של תקשורת פתוחה ובטוחה בין ההורים לילדים. הבסיס לה הוא יצירת שיח על מיניות בריאה בבית. יש להדגיש: אין המדובר בשיח על מין, אלא בשיח בנושא מיניות. למה הכוונה? שיח על מיניות אינו עוסק במין במובנו הארוטי אלא במיניות כחלק מתכונה טבעית הקיימת בכל בני האדם ובסקרנות שהיא מעוררת בקרב ילדים.
חשוב להתחיל את השיח על מיניות מינקות. כן, כן, ממש מגיל אפס. אין המדובר בשיחה אחת, שמסמנים עליה "וי" וממשיכים הלאה, אלא ברצף של דיאלוגים בנושא, כחלק מהחיים. ככל שנקדים כך גבולות הגוף ותודעת הפרטיות של הילדים יהיו ברורים יותר עבורם. כל שלב התפתחותי של הילד והשיח המתאים לו.
האחריות לפיתוח שיח פתוח ובטוח מוטלת על ההורים והמסגרות החינוכיות.
הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעשות זאת:
- קראו לאיברי המין בשמם – פין ופות. כשאתם קוראים להם בכינויים אחרים כמו בולבול, פושפוש ופותיק אתם מסמנים לילד שמביך אתכם לדבר על נושאים הקשורים לאיברי המין. ילדים מטבעם שואפים לרצות את הוריהם, ויהססו לגשת אליכם בסוגיה שהם מאמינים שאינה נעימה עבורכם. התייחסות טבעית לאיברי המין תגביר את הסיכויים שהם יפנו אליכם בעתיד בשאלות או במצוקות שיצוצו בנושא.
- בגילים צעירים מאוד וגדולים כאחד, אפשרו לילדיכם לדבר על גופם בכל דרך שיבחרו, ללא בושה. למדו אותם את המילים הנכונות לתיאור איברי מינם, והיו בעצמכם מקום בטוח שבו יוכלו לדבר על הגוף שלהן ועל מין. אמרו, "אני שמח/ה ששאלת אותי!" אם אינכם יודעים כיצד לענות על שאלותיהם, פשוט אמרו, "אני שמח/ה ששאלת אותי על זה, אבל אני רוצה לברר עוד קצת. אולי נדבר על זה אחרי ארוחת הערב?" והקפידו לחזור לדבר על כך במועד שקבעתם. אם הדחף הראשוני שלכם הוא להשתיק אותן או להיות נבוכים, התאמנו על כך לבד או מול בן הזוג. ככל שתתאמנו יותר, כך יהיה לכם קל יותר.
- למדו את הילדות/ים: הגוף שלי ברשותי! רק אני מחליט/ה על הגוף שלי ולאף אחד/ת אין זכות לגעת בי ללא רצוני. למדו אותם לומר "לא" ותמכו בזכותם לסרב למגע שאינו מעוניינים בו.
- לעולם אל תכריחו את בתכם או בנכם לחבק, לנשק או לגעת במישהו - משום סיבה. העיקרון המנחה הוא: אפשר, ואף רצוי, לחנך את ילדכם לנהוג בנימוס, למשל להתעקש שיגיד "שלום" לדוד, אבל אין לאלצו לקיים מגע מסוג כלשהו. אם הסבתא דורשת נשיקה והילדה או הילד מסרבים, הציעו חלופה כמו, "אולי תעדיפי לתת לסבתא כיף או לשלוח לה נשיקה באוויר?" תמיד תוכלו אחר כך להסביר לסבתא מה הסיבה לכך. אבל אל תעשו מזה עניין ליד הילדים. אם לסבתא יש בעיה עם זה, שתהיה. התפקיד שלכם הוא לעשות את מה שהכי טוב עבורם ילדיכם ולתת לה או לו כלים להיות בטוחים ושמחים.התנהגות זו תרגיל את ילדיכם שהם אינם מצופים לקיים מגע עם אדם אחר – קרוב או זר – משום סיבה, ותטמיע אצלו את החשיבה שהסכמה למגע היא בחירה אישית שלה או שלו בלבד.
- כבדו את פרטיות גופו של הילד כבר מגיל קטן. נצלו את שעת המקלחת היומית לטיפוח תחושת הבעלות שלו או שלה לגופם, ושאלו אותם אם הם מעוניינים לשטוף את איבר מינם או שאתם תעשו זאת עבורם.שמרו על קלילות, ותמיד כבדו את בקשת ילדיכן אם אינם מעוניינים במגע. שאלו: "אני יכול/ה לרחוץ את הגב שלך עכשיו? ואת כפות הרגליים? ואת הטוסיק"? אם הילד או הילדה משיבים שלא, הגישו לה או לו את ספוג הרחצה ואמרו: "טוב! הגוף שלך צריך להישטף. בבקשה".
- תנו לילדיכם הזדמנות לומר "כן" או "לא" גם בבחירות יומיומיות. תנו להן ולהם לבחור בגדים ולהחליט מה ללבוש, במה לשחק, או איך לסרק את השיער. מובן שיש פעמים שתצטרכו להכריע בעצמכם (באמצע החורף כשהילד/ה מבקש/ת ללבוש שמלת קיץ זו אחת הפעמים האלה), אבל עזרו להם להבין שאתם שומעים את הקול שלה או שלו ושהוא חשוב לכם, ושאתן רוצים לשמור שיהיו מוגנים ובריאים.
- גם בגיל הרך, דברו אתן ואתם על "תחושות בטן" או אינסטינקטים ולמדו אותם לסמוך על חושיהם. אמרו להם, שלפעמים דברים גורמים לנו להרגיש מוזר, או לפחד, או להיגעל ואנחנו לא יודעים למה. שאלו את ילדכם/ילדתכם אם זה קרה לו או לה פעם והקשיבו בשקט למה שיש להם לומר. למדו אותם ש"תחושת הבטן" הזו היא הרבה פעמים מוצדקת, ושגם אם היא קצת מבלבלת, תמיד יוכלו לבוא אליכן כדי לנסות להבין אותה ולקבל החלטה.
- במקרים של טיפול רפואי או בדיקה רפואית לא נעימים, הסבירו לילד/ה מדוע הפרוצדורה נחוצה, גם בגילים רכים. הקפידו לנכוח במהלך הטיפול, לעודדו, ולהכיר בתחושותיו. כשילד צריך, למשל, לעבור בדיקת דם, ניתן להגיד לו: "אני יודעת שזה לא נעים ומצטערת שאנחנו צריכים לעשות את הבדיקה אבל זה נחוץ כדי שנדע איך לטפל בך". ההסבר חשוב עבור הילד על מנת שיבין מדוע ההתערבות הרפואית נחוצה וילמד להבחין בין מגע שרירותי שנכפה עליו לבין מגע שנועד לטובתו ושיש לו עליו שליטה. נסו להפחית בדיקות וטיפולים פולשניים ולא נעימים באמצעות חיפוש חלופות ובקשת חוות דעת רפואית נוספת.
- למדו אותם ש"לא" ו"די" הן מלים חשובות שיש לכבד. דרך אחת להסביר זאת היא, "גל אמרה 'לא', וכשאנחנו שומעות 'לא' אנחנו תמיד מספיקות את מה שאנחנו עושות מיד. לא משנה מה". למדו את ילדיכם שגם ה"לא" שלהם זוכה לכבוד. הסבירו שכמו שאנחנו מפסיקים כשמישהו אומר, "לא", כך גם החברים שלנו חייבים להפסיק כשאנחנו אומרים "לא". אם חבר/ה לא מפסיק/ה אחרי שאמרנו "לא", אז צריך לחשוב אם נעים ובטוח לנו לשחק אתו/אתה או לא. אם לא, אפשר לשחק עם חבר/ה אחר/ת. אם אתם מרגישים צורך להתערב, עשו זאת. היו אדיבים, והסבירו לילד/ה האחר/ת את חשיבות המילה "לא". ילדיכם יפנימו את חשיבות המילה גם לעצמם וגם לאחרים.
- הקפידו על דיבור הולם ומותאם גיל בנושאי מיניות כשאתם מדברים עם חבריכם המבוגרים בנוכחות ילדיכם. שימו לב שאינכם גולשים לשיחות "של מבוגרים" על מין או מיניות כשהילדים בשטח. חשיפה לתכנים פורנוגרפיים פוגעת בהתפתחות מיניות בריאה של ילדים וילדות, וכך גם התייחסויות מחפצנות כלפי נשים, לרבות שיחות על מופעי חשפנות. אל תרשו לאנשים, כולל קרובי משפחה, לדבר על מיניות בצורה בלתי הולמת ליד ילדיכם.חנכו את ילדיכם לשוויון מגדרי, למדו אותם לכבד את כל המגדרים ולהימנע מהתייחסות מחפצנת לגופן של נשים.
- למדו את ילדיכם שמותר לגלות סודות להורים. אף ילד או מבוגר לא אמור להגיד לילד/ה לשמור סוד הקשור לגוף שלהם. להורים תמיד מותר לספר הכול.
- למדו את הילדים שלפני שעושים שינוי בתוכניות, תמיד מבקשים רשות מההורים. עזרו להם לשנן בעל פה את מספרי הטלפון הנייד שלכם.הסבירו לילד/ה שאסור לדבר עם זרים אבל שאם אי פעם ילכו לאיבוד במקום ציבורי, שיבקשו עזרה מאישה עם ילדים.
למידע נוסף:
- מרכזי הסיוע מציעים הרצאות וסדנאות להורים בנושא חינוך למיניות בריאה. לפרטים - 1202 מכל טלפון.
- ספר מומלץ – "הבנת ההתנהגות המינית בגיל הילדות - מה טבעי ובריא?", מאת ד"ר טוני קוואנה ג'ונסון. הוצאת ספרים "אח", 2000.