הרשתות החברתיות והאינטרנט נגישים לכל אדם בכל מקום, מגיל צעיר מאוד. כל בית מחזיק במחשב אחד לפחות, טאבלטים, טלפונים ניידים חכמים ועוד. הטכנולוגיה מאפשרת העלאה של טקסטים, תמונות וסרטונים והפצתם לאינספור אנשים בלחיצת כפתור. בני-נוער וילדים מבלים זמן רב בפייסבוק, בחדרי צ'ט ובפורומים, תוך העדר וודאות בנוגע לפרטים של האדם עמו הם מתכתבים.
תופעת הפגיעה המינית במרחב הווירטואלי גדלה בשנים האחרונות במימדים ניכרים. 1 מכל 3 בני-נוער (בגילאים 12-17) חווה הטרדה מינית ברשת, 25% מהנפגעים הינם בנים, ו- 75% - בנות; כמעט כל הפוגעים הינם גברים. ילדות וילדים רבים נחשפים לתוכן מיני בלתי רצוי, כאשר רק מעטים מהם בחרו להיכנס לתכנים אלה מרצונם. מידי שנה מאותרים ילדים רבים ע"י פדופיל או פוגע ברשת, ונערות רבות שגולשות באינטרנט באופן יומיומי מוטרדות מינית במסגרת פורומים. עוד נמצא, כי כל 20 שניות ילדה חשופה לפגיעה בצ’אט, וכי ילדים רבים מוכנים לשתף זרים בפרטים אישיים ובתמונות בתמורה לקבלת מוצרים או שירותים שונים ברשת. לפי מחקר מקיף שערך האיחוד האירופי בשנת 2010, 11% מהילדים שנפגשו עם מי שהכירו לראשונה באינטרנט, דיווחו כי אדם זה פגע בהם מינית.
אמנם הפגיעה המינית במרחב הווירטואלי נעשית לרוב ללא מגע פיזי, באמצעות מלל פוגעני ו/או הפצת תמונות וסרטונים בעלי אופי מיני, אולם עברייני מין פעילים ברשת גם במטרה ליצור קשר עם ילדים ולפתות אותם לקיים איתם מפגש פנים אל פנים לצורך ניצול מיני. גלעד האן, חוקר עבירות ופשעי מחשב, מסביר: "ילדים ובני-נוער הם בעלי סקרנות לתחום המין, ומסיבה זו עלולים מסיבות שונות לחפש קשרים ומערכות יחסים עם זרים מתוך סקרנות וללא בקרה. עברייני מין ברשת מכוונים עצמם אל ילדים אלה, ופעמים רבות פונים אליהם ישירות באמצעות הקונטקסט המיני. הילדים לא תמיד מבינים את ההקשר המלא של הפנייה אליהם, ונופלים קורבן לפגיעה."
האן מסביר, שפיתוי הילדים נעשה באמצעות הפגנת תשומת לב, פנייה אל הרגש, טוב לב ואף הצעת מתנות במטרה לרכוש את אמונם; הפוגעים מקשיבים לבעיות שלהם, מזדהים איתם, מעודכנים במוזיקה שהם שומעים, בקיאים בתחביבים ובאופנה עכשווית, וכך באופן הדרגתי מנמיכים עכבות, ורוכשים את אמון הילדים עד להצעה ליצירת קשר פיזי.
הפגיעות במרחב הווירטואלי כוללות שאלות אישיות בנושאים מיניים, בקשות מבני-נוער לדבר/לכתוב על מין, או בקשה לבצע אקטים מיניים הכוללים התפשטות, מגע עצמי, צילום עצמי ומשלוח התמונות/סרטים לפוגע. לעיתים הפגיעה כוללת העלאה לרשת של סרטונים ותמונות המתעדים את הפגיעה, פרסום פרטים מזהים של הנפגע/ת, הכפשת הנפגע/ת והצגתו/ה כאובייקט מיני ועוד. התיעוד, ההפצה ההמונית, האפשרות לצפות שוב ושוב, כל אלה הנם בבחינת פגיעה נוספת, המצטרפת לפגיעה הראשונית ומוסיפה ממד נוסף לקושי ולהתמודדות.
מעבר לכך, ילדים ובני נוער לא תמיד מודעים לכך, שהיכולת למחוק טקסטים ותמונות שהועלו לרשת הינה מוגבלת מאוד ופרסומם עלול לגרום נזק לטווח ארוך. הוויראליות של התכנים, היכולת להעביר אותם אינספור פעמים מאדם לאדם, העדר השליטה על היעדים הרבים אליהם מגיעים התכנים – כל אלה הופכים את הפגיעה המינית במרחב הווירטואלי לקשה ומורכבת ביותר.
גם פגיעות קבוצתיות נפוצות ברשת, והן מתרחשות בדרך כלל בקרב ילדים ובני-נוער מאותה קבוצת גיל. הפגיעה הקבוצתית מועצמת לאחרונה בגלל אפליקציית ה- Whatsapp - יישום המאפשר שליחה מיידית של טקסטים, תמונות וסרטונים, ומהווה כר רחב לחרמות, השפלות, הפצת מלל פוגעני וכן תמונות וסרטונים חושפניים. ילדים ובני-נוער רבים מוצאים עצמם לעיתים בדילמה – האם להיכנע ללחץ הקבוצתי או לדווח על הפגיעה ולעזור לחבר/ה בצרה.
לסביבת התקשורת של ילדים ובני הנוער באינטרנט יש תרבות ושפה ייחודיים, שלרוב אינן מוכרות לעולם המבוגרים. כתוצאה מכך, בסביבה זו יותר ילדים ובני-נוער נדרשים לפעול ולקבל החלטות ללא הכוונה ותיווך של מבוגר אחראי. קיים פער גדול בין מידת הידע, אופן השימוש ועמדותיהם של מבוגרים לבין אלו של ילדים, ופער זה מקשה על הדיאלוג בין ההורים לילדיהם, ואינו מאפשר העצמה של נוכחות הורית במצבים בעייתיים בהם ילדים ובני-נוער יכולים להיות חשופים אליהם.
מחקרים מצאו, שרק כ- 40% מבני-הנוער ו-20% מהילדים שנחשפו לתכנים מיניים בלתי רצויים דיווחו על כך להוריהם. רבים לא מדווחים מחשש שהוריהם יכעסו עליהם ויאשימו אותם במה שקרה או יחסמו להם את אפשרויות הגלישה. אחרים נאלמים מכיוון שאינם יודעים כיצד להגיב.
חשוב להבין שעצם החשיפה לתכנים כאלה פוגעת בהתבגרות המינית, מעוותת את תפיסת המין והמיניות ואת מושג האהבה בקרב בני-הנוער, ופוגעת בתחושת הביטחון העצמי והחברתי. במקרה של פגיעה, הפער הבין-דורי עלול ליצור אצל הילדים תחושות של אשמה, בושה ופחד, אשר גורמות להם לבחור להסתיר מהוריהם את דבר הפגיעה.
באופן טבעי הורים חשים מבוכה וחוסר אונים אל מול המיניות המתפתחת של ילדיהם; תחושות אלה לצד חוסר ההיכרות של ההורים עם העולם הווירטואלי יוצרים אצלם קושי בהתמודדות, הדחקה, והימנעות מטיפול בבעיה בשעת הצורך. בנוסף, ישנם הורים שחשים שפיקוח על ילדים באינטרנט עלול להיתפס כחדירה לפרטיותם. האן מדגיש, כי יש הבדל בין חדירה לפרטיות לבין אחריות הורית. זוהי חובתם של הורים לפקח על פעילות ילדיהם, ולהיות מעורבים בתכנים אליהם הם חשופים במרחב הווירטואלי, כמו גם במרחבים אחרים בחיי היומיום שלהם. עליהם ללמוד להכיר מיהם חבריהם, אלו נושאים מעניינים אותם, ולאלו אתרים הם נכנסים. חשוב לקבל אינדיקציה כללית למה שקורה במחשב של הילדים – לבדוק את היסטוריית הגלישה, לדגום מסרים והודעות אישיות, להכיר את חברי הפייסבוק שלהם, ועוד.
על מנת לצמצם את הפער הבין-דורי ולהבטיח אפשרות למתן עזרה לילדים ונוער במקרה של פגיעה, יש חשיבות גדולה לתקשורת פתוחה בין ההורים לילדיהם. לדברי החוקר גלעד האן "אנחנו כהורים צריכים ללוות את הילדים ולהציב להם גבולות. לאינטרנט אין מנהל, אין שומר, אין מי שקובע מה מותר ומה אסור. אין שום בקרת תכנים. מי שקובע זה אנחנו, ועלינו לוודא שאנו נותנים לילדינו את הכלים להתמודד עם האינטרנט ותכניו".
- הצעד הראשון הוא לקבל את העובדה, שהעולם הווירטואלי הוא חלק משמעותי מעולמם של ילדינו, ושעלינו ללמוד להכיר אותו בכדי לא להרגיש חוסר אונים ובלבול.
- חשוב לתווך לילדים ולבני-הנוער את התכנים שהם עשויים להיחשף אליהם ברשת, על מנת לצמצם את העיוות שנוצר מתכנים בלתי מותאמים.
- כדאי לקבוע עם ילדינו זמן איכות לחוויית גלישה משותפת באינטרנט על מנת להכיר את התכנים המעניינים אותם, ללמד אותם כללים לגלישה בטוחה, ולתת להם כלים להתמודד עם מצבים של חשיפה לתכנים לא רצויים.
האן מדגיש, כי "לתת אינטרנט לילד בלי פיקוח, ליווי והסבר, זה כמו לתת לו מפתחות לרכב ולהגיד לו: 'סע, פגע בעצמך ובאחרים'. תפקידנו כהורים וכאנשי חינוך לעזור לילדים ובני-נוער לפתח את הרגישות הנדרשת, ולשים לב למצבים בהם נדלקות נורות אדומות וקיימת סכנה להתרחשותה של פגיעה מינית" הוא מוסיף, כי "שימוש נבון באינטרנט יושג על ידי הסכמות, ולא על ידי אכיפה. שינויים קטנים בהרגלי הגלישה יכולים להוביל לשינויים גדולים, ולצמצום הפגיעה בילדינו דרך רשת האינטרנט. בידינו היכולת לבנות עולם אינטרנטי בטוח יותר למען שמירה על בטחון ילדינו."
רב פקד ירון שטרן, קצין ארצי של חטיבת חקירות פשעי מחשב במשטרת ישראל אומר "מודעות ההורים משמעותית מאוד. חשוב שהורים יעבירו למשטרה מידע במקרה והתגלתה פגיעה, כי לרוב מדובר בפוגעים סדרתיים ואם המידע יגיע למשטרה, יוכל מפלג עבירות המחשב לטפל בעניין, לחשוף את הפוגע ולמנוע פגיעות נוספות".בשנים האחרונות ניתן למצוא בשוק מגוון אפליקציות המיועדות להשגחה והכוונה של הורים עבור ילדיהם, במטרה ליצור גבולות ברורים וסביבה בטוחה יותר לילדים הגולשים באינטרנט וברשתות חברתיות. אפליקציות אלה פועלות באמצות זיהוי של מילים מסוימות, ומתריעות כאשר יש סכנה לפגיעה בילד/ה.
במקרה שהתגלתה פגיעה חשוב להתנהל נכון על מנת לעזור לילד/ה. כמבוגרים אנו נוקטים לעיתים בעמדות שיפוטיות כלפי ילדינו, אשר גורמות להם להפסיק לשתף אותנו בחוויות שלהם, ולהסתיר מאיתנו מידע. לפיכך, במקרה של פגיעה בילד/ה – חשוב לדבר בפתיחות ובגובה העיניים על מנת להבין מה קרה, מתוך הכלה ואמפתיה וללא שיפוטיות. תגובות כועסות ו/או מאשימות יגרמו לסגירות ולחוסר שיתוף פעולה מצד הילד/ה, ובאופן כזה לא נוכל לעזור לו/ה. הורים שבוחרים להחרים את המחשב של ילדיהם לאחר שגילו כי עברו פגיעה, אינם מבינים שהם מגבילים את המרחב החברתי של הילדים, והם יגלו שהם מתחברים לרשתות החברתיות ולאינטרנט גם דרך טלפונים ניידים. ההחרמה לא עוזרת להתמודדות עם פגיעה שכבר נעשתה, ולמעשה נחווית על ידי הילד כאקט של ענישה על פשע שלא הוא ביצע. חשוב לפנות לעזרה מקצועית כדי להיתמך וכדי לקבל מידע לגבי זכויות ולגבי הליכים משפטיים במקרה הצורך.
שרית הראל-מימראן, מרכז סיוע "תאיר"