דינמיקות של כוח בעולם המשחק

כתבה: אורית גל *

"כל העולם במה

וכל הגברים והנשים רק שחקנים

כולם כניסות ויציאות להם

ואדם אחד בזמנו משחק חלקים רבים..."

(שייקספיר, "כטוב בעיניכם")

בטרם אעסוק בנושא האמור בכותרת, כדאי שניישר קו ביחס להגדרות: מהו בכלל "עולם המשחק"? – היש עולם כזה? הרי שייקספיר עצמו קבע כי כולנו שחקנים בעולם! למרבה הפלא, בבואנו לדון ב"עולם המשחק", לעתים נדמה כי אנו אכן עוסקים ביקום מקביל. ישנה נטייה להתייחס אל התחום כאל "לא רציני", "פנטזיונרי", עולם בו הגבולות לא ברורים והכל מותר, האמנים הם אנשים "חופשיים" וכן הלאה (הרגישו בנוח להוסיף אסוציאציות משלכם). אולם לא בכדי כונו כל הללו באנגלית:  - Show Business "עסקי השעשועים". משום שבסיכומו של עניין, עסקי המשחק הם כשמם – עסקים. הם מתנהלים בתוך מערכות מוגדרות של יחסים וכוח (הון ושלטון אם תרצו) אך במסווה של "משחק" ושעשוע. מכבסת המילים הזו משמשת כלי ניגוח מסוכן. מצג שווא של עולם חלומי ומשעשע, בו אנשים ונשים אך משתעשעים, נהנים, בוחרים – עושים כרצונם, ככל העולה על רוחם. אולם בפועל, המצב שונה.

אכן, חדר חזרות, סט צילום או במת תיאטרון, שונים באופיים החיצוני מן המשרד, ה"קיוביקל", חדרי ישיבות וכיוצא באלה, אך לא במהותם. אנשים ונשים מגיעים למקום העבודה – בכדי בראש ובראשונה לעבוד. בחדר החזרות מתבצעת חזרה, על הבמה משחקים בהצגה. וכן, במטרה להתפרנס. כל אומן זקוק למזון, בדיוק כמו כל פקיד. אלא מה? אצל אומני הבמה העבודה היא גופם ונפשם. ה"מוצר" הנמכר – זה הם, העצמי. העצמי שמופקד ונמדד לצורך הגשמה ולצורך פרנסה ובכל זאת – כל הללו מתקיימים באותה החברה, תחת אותם מנגנונים ואותה חקיקה. הן מבחינת זכויות עובדים ומעבידים והן מבחינת החוק למניעת הטרדה מינית.

שוו בנפשכן את הסיטואציה הבאה:

שחקנית צעירה, זה עתה סיימה בית ספר למשחק, מגיעה לאודישן להצגה חדשה בפני במאי בעל שם.  כל חלומותיה הביאוה לרגע הזה. משחר ילדותה חלמה לשחק על הבמה בתיאטרון. הבמאי העומד לפניה, הוא אשר יקבע את גורלה. היא תעשה הכל כדי לזכות בתפקיד הנכסף. היא למדה בבית הספר למשחק כי עליה להיענות לכל גחמותיו של הבמאי אם היא מחשיבה עצמה לשחקנית רצינית - לוותר על האגו, להסכים לעשות כל מה שיבקשו ממנה. רק אז תהיה שחקנית אמיתית:

"...אני מדברת על אודות הבמה. עכשיו כבר אינני כך… הנני כבר שחקנית אמיתית, אני משחקת בתענוג, בהתלהבות, משתכרת על הבמה ומרגישה, כי הנני נהדרת".

(השחף, אנטון צ'כוב)

יחסי העבודה הנוצרים במסגרת כזאת כרוכים מיניה וביה באינטימיות וחשיפה שספק אם מוכרים בסביבות עבודה אחרות (וזאת מבלי להזכיר התערטלות פיסית לצרכי תפקיד). תפקידו של הבמאי – לביים. זה אמנם נשמע פשוט אך בפועל מופקדת בידיו אחריות כבדה ביותר. מעבר לסמכותו המוצהרת, משמש הבמאי גם כמדריך, מנחה, הורה ומטפל בעת ובעונה אחת ומופקד על נפשות, לעתים רכות ופריכות (וזה בלי קשר לגיל אלא מטבע דרישות ה"עבודה"). בנוסף, יש לתת את הדעת לעובדת היות אותו במאי "בעל שם", או "ידוען" – משמע בעל סמכות ציבורית, מוכתר על ידי הציבור ומהווה אוטוריטה בתחומו. ברור אם כן כי לא כל אדם מחזיק (או מחזיקה) בכישורים הנדרשים, באמפתיה ובנכונות להשעות את שכרון הכוח הרב שנמסר לידיו, בין אם רצה בו ובין אם לאו. משנה זהירות נדרש כאן. רצון אמיתי להיטיב, להצמיח, לגדל – לטובת מעשה האמנות.

ועוד, אף בתוך קבוצת שחקנים שמעלים הצגה, ניתן לאתר יחסי מרות משמעותיים בין השחקנים לבין עצמם - שהרי לא דומה מעמדו של שחקן ותיק ו/או מפורסם ("סלב") למעמדה של שחקנית צעירה שזה עתה סיימה לימודיה. שחקן כזה הופך להיות בעל סמכות בתחומו ובוודאי עבור השחקנית הצעירה שעשויה להיעתר בשמחה לגחמותיו שכן גם הוא מהווה עבורה "מדריך".

עולם האמנות מתיימר להיות עולם ללא גבולות – מותר להגיד הכל ומותר לעשות הכל, והכל - בשם האמנות. יומרה זו נועדה לאפשר חופש אמנותי אולם בחסותה מתאפשרת פגיעה רחבת היקף.

בשנים האחרונות אנו עדים לסיפורי הזוועה שהתרחשו מאחורי השלאגרים הקולנועיים הגדולים. סצנות אונס שהיו למעשה מעשי אונס, בחסות הבמאי, הצוות והשחקנים. אווירה פוגענית – סביבה עוינת על הסט כחלק מסביבת עבודה "רגילה" – מנת חלקם של מי שבחרו לעסוק ב"עסקי השעשועים".

"באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה" - אולם אמנות לא יכולה להיות נטולת גבולות כלל שהרי מעשה האמנות לא יכול לפגוע בזכויות הפרט הבסיסיות. כיצד ניתן לעסוק ביצירה כשהזכות הבסיסית לכבוד לא מתקיימת? הטרדה מינית פוגעת בכבוד. ביכולת ליצור בחופשיות. בהנאה. ביכולת להתפרנס. ביכולת להיות. ועל כן עומדת בסתירה מוחלטת למה שנקרא "יצירה אמנותית".

בכדי ליצור שינוי ובכדי להטמיע אמות מידה (ומידע) חדשות, שומה עלינו להתבונן תחילה בעיניים פקוחות במצב הקיים. להסיר את השיפוטים ומעטה ההגנה שעטינו על עצמנו כחברה ולומר – לא עוד. כל עבודה צריכה לכבד את בעליה וכל בעל/ת סמכות צריכ/ה לנהוג משנה זהירות בזכות זו לכבוד.

גילוי נאות: במהלך השנה שעברה חברתי לוועדת היגוי בה ישבו נציגות מרכז הסיוע ביחד עם נציגות ארגון שח"ם (ארגון השחקנים) ויחד יצרנו את "האמנה למניעת הטרדה מינית" בעולם המשחק. על האמנה חתמו מרבית התיאטראות ובתי הספר למשחק בארץ. מטרתה לחשוף את הקושי המייחד את עולם המשחק וסכנת השימוש לרעה בסמכות ולדבר בריש גלי על נושא ההטרדה המינית.

• מתנדבת מרכז הסיוע, מחזאית, שחקנית, חברת שח"ם ומשפטנית.

המאמר התפרסם לראשונה באסופת מאמרים לרגל אירוע ההתרמה השנתי של מרכז הסיוע.
למאמרים נוספים בנושא ניצול סמכות: חוברת המאמרים השנתית - מתוקף הסמכות