עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אמרה הבוקר בעקבות הפרסומים על פגיעה מינית בשופטת:
"בצד הציפייה החברתית שיותר נשים יתלוננו ובצד הרצון שלנו לעודד דיווחים על פגיעה מינית, צריך לזכור כי הגשת תלונה היא זכות ואינה חובה, ולא בכדי: התגובה של השופטת מתאימה מאוד לנפגעת תקיפה מינית כפי שאנחנו מכירות אותה: החלטה שלא להתלונן בשל בושה, האשמה עצמית ובעיקר הפחד מחשיפה. עוד לפני שהיא שופטת היא אישה שנפגעה, וצריכה לקבל החלטה על סמך מה שנכון לה ולא על סמך הציפייה שלנו לקחת על כתפיה את כל המאבק באלימות מינית.
הציפייה הציבורית להתלונן היא מחד מובנת, משום שהתלונה היא כלי חשוב במאבק למיגור האלימות המינית. מאידך, מערכת אכיפת החוק כיום אינה מותאמת לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית והליך הגשת התלונה הוא הליך ארוך ומורכב, מלווה במחיר אישי כבד, אשר אינו נכון בהכרח לכל אישה. הבחירה אם להגיש או שלא להגיש תלונה היא בחירה אישית, של האישה שנפגעה בלבד, ועלינו לאפשר לה לקבל החלטה בסביבה נטולת לחצים לעשות כן, אשר רואה את טובתה האישית לנגד עיניה.
העובדה שדווקא נשים מתוך המערכת לא מגישות תלונה היא קריאת כיוון קדימה שאם אנחנו כחברה נשנה את התפיסה של פגיעה מינית ובראשה פחות האשמת הקורבן, אולי יותר נשים יבחרו להתלונן. העובדה שאנו נחשפים ליותר ויותר נשים ממערכת אכיפת החוק שלא מגישות תלונות, רק מוכיחה את הקושי בהליך וממחישה את הצורך הדחוף בשינוי מהותי.
מקרה זה מהווה המחשה כואבת לנתוני איגוד מרכזי הסיוע אשר נחשפו בשבוע שעבר: רק 15% מכלל הנפגעות אשר פונות למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מגישות תלונה במשטרה. ישנו חוסר אמון מובהק של נשים ברשויות אכיפת החוק, ולפני שאנחנו מזדרזים לתבוע מנפגעות תשובה מדוע לא התלוננו, על רשויות אכיפת החוק לעשות בדק בית יסודי ולפעול להנגשת ההליך הפלילי".
