למעלה מעשרים שנים שמרכזי הסיוע מלווים נפגעות תקיפה מינית לכל אורך ההליך המשפטי, החל מהגשת התלונה הראשונית במשטרה ועד דיונים בבתי המשפט. הטיפול המשפטי בעבירות מין הוא מורכב מעצם יסודו, בגלל הקושי לקבוע באופן חד משמעי מה התרחש בין שני אנשים בחדר סגור. הקשיים הראייתיים הם לעתים קרובות חלק בלתי נפרד מהטיפול במקרי עבירות מין, ונובעים בין היתר מהדינמיקה של הפגיעה המינית ומההשפעה הנפשית הקשה על הנפגעת, אשר פעמים רבות לוקח לה זמן רב לעכל מה התרחש, ועד כמה חמורה הפגיעה. הניסיון לשפוט בנפגעות תקיפה מינית באמות מידה של "האדם הסביר" היא לקויה מיסודה ומעידה על חוסר הבנה בתחום הפגיעה המינית.
חשוב לזכור כי מרבית תיקי עבירות המין נסגרות מחוסר ראיות. התמונה המעוותת שהוצגה בתכנית כאילו כל אישה עשויה להתלונן על עבירות מין ולזכות במשפט היא מגמתית, מסולפת, ועושה עוול נורא לקורבנות עבירות מין בניסיונה להחזיר את החברה הישראלית עשרות שנים אחורה מבחינת הטיפול המשפטי בעבירות מין.
מערכת המשפט הישראלית, בשורה של החלטות שיפוטיות נכונות ואמיצות, הכירה בקשיים היחודיים של קורבנות עבירות מין להוציא את דבר הפגיעה החוצה, להתלונן ולתבוע צדק. עדות מושהית, קשיים ראייתיים וגרסאות מתגלגלות הן פעמים רבות חלק בלתי נפרד מהדיווח על הפגיעה, ההזכרות בה והיכולת להתמודד עמה.
אנו מצרות על כך כי את הזמן והמשאבים שהושקעו בהגנה על אנס מורשע ובהעמדה מחודשת למשפט התקשורת של א' ממשרד התיירות, לא הוקדשו למחקר מעמיק יותר בסוגיית הדינמיקה המורכבת של הפגיעה המינית והקושי העצום שהנפגעות והנפגעים חווים במערכת המשפט.
