למה קשה לי לדבר?

• רבים מהגברים, שנפגעו מינית בילדותם מתקשים במשך שנים לזהות את הקרבה הגופנית של התוקף כניצול, במיוחד כשהתוקף הוא בן משפחה או מכר.
• קשר השתיקה - פגיעה מינית בגברים אינה מוכרת ולא חשופה לצבור כפגיעה מינית בנשים.
• הסדר החברתי המכיר בפגיעה בנשים על ידי גברים תוך הפנמת הנשים כקורבנות, אך לא יכול להפנים שגם גברים יכולים להיות קורבנות.
• שמירת הפגיעה בסוד נתפסת כתכונה גברית המסמלת כוח.                                                        
• הסוד פועל בשירות המשאלה ששום דבר לא קרה ומונע מהידיעה על ההתעללות לערער את הנפגע.   
• גברים לא חונכו לחשוב על עצמם כקורבנות פוטנציאלים. זהות כקרבן מסכנת את זהותו הגברית.
• פגיעה בתפיסת המגדר- גבר שנפגע בילדותו או בבגרותו חש שאינו גבר  ותפישת המגדר שלו כגבר נפגמת.
• זהות הנפגע כקרבן מסכנת את גבריותו, התפיסה הרווחת היא שגבר אינו יכול להיות חסר אונים.
• הנפגע נחשד באופן מיידי ע"י החברה כגבר הלוקה בחסר, לא נחשב, גבר שלא הצליח להגן על גופו ומאיים  בכך על קבוצת ההתייחסות שלו .
• במידה  והפגיעה בוצעה על ידי אישה, יתקשה הנפגע לשיים אותה ולשתף אחרים בספור הפגיעה. הקושי מתגבר בשל העובדה כי החברה תופסת את הגבר כאחד שלעולם לא יסרב להזדמנות ל"מין" מאישה.
• פגיעה מינית נתפסת כיחסי מין,נפגע שעבר פגיעה על ידי גבר אחר, חושש מההאשמה על כך שקיים יחסים הומוסקסואלים.

גורמים מעכבים לגילוי סוד הפגיעה:

תחושת אשמה - מעניק שליטה, עדיף להיות אובייקט רע ובעל שליטה מאשר נפגע חסר אונים. הסוד הופך לחלק מתפישת העצמי כמו האשמה, אם אני אשם אני לא ראוי לטפול.

תחושת חוסר אונים - אצל גברים היא בלתי נסבלת , תחושה זו מתגברת כשעולה כעס שקשה להכיל על הפוגע.

תחושת שונות ונבדלות - תפישה עצמית שלילית, מעלה את החרדה ותחושת החוסר בטחון בעולם.לגבר אין זכות קיום בלי זה. לעיתים תחושה אומניפוטנטית שמייצרת דימוי אידיאלי כדי להכחיש את קיום הפגיעה.- הליכה לקיצוניות גברית "לחיות את אידיאל הגבריות".

הסתגלות להתעללות - פיתוח מבנים פסיכולוגיים המאפשרים הישרדות פיזית."אני גבר וככזה יודע להחזיק, להסתגל למצבים ולמצוא פתרונות".

קושי לתת אמון באחרים – הפגיעה התרחשה בתוך יחסי אמון עם אדם קרוב שניצל קשר זה בכדי לפגוע.

החשש לפגיעה באחרים - בעיקר בבני משפחה. הנאמנות למשפחה והחשש להתפרקותה או התפרקות אחד מחבריה, מעכבים את היכולת לספר את ספור הפגיעה.

החשש מגינוי ונידוי משפחתיים - החשש כי לא יאמינו לספור, יפקפקו באמינותו או בעצמתו. אימה מנידוי והרחקה מהמשפחה.

החשש לפגוע בפוגע - לפעמים הרצון הוא לשקט ולהשלמה, לא לנקמה.

רוב הנפגעים מתחילים להעז, אם בכלל, לחשוף את התקיפה רק בבגרותם, זמן רב לאחר הפגיעה. רבים אחרים שותקים לנצח, כיוון שתחושות הבושה והאשמה שנושאים גברים, נערים וילדים כאחד, הן עצומות.