דו"חות שנתיים של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
פרסומים וקטעי עיתונות אודות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית.
ארכיון עדכוני הניוזלטר של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
סרטון האנימציה "הסוד של תום" שהופק בשיתוף מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית, תורגם ואומץ ביותר מ-100 ארגונים מקנדה, יוון, רומניה, אוסטרליה והמזרח הרחוק.
"אותו האדם שריסק את חייה יקבל הערב במה שתאפשר לו לנקות את מצפונו על חשבונה"
ארוע הפתיחה במעמד ח"כ עליזה לביא והמשוררת הילה להב
הניצבים ניסים מור, ניסו שחם ושאר זקופי-הטסטוסטרון מקרב לובשי המדים הכחולים, הנושקים ל"גיל העמידה", לא לבדם: ראשי ערים, קציני צה"ל, כוכבי תקשורת, אפילו שופטים רמי דרג, נחשדים כמי שהתקשו לשלוט ביצרים הגועשים והשוצפים. נבכן, נראה שנגע ההטרדות המיניות פשה בכל שדרות החברה הישראלית. האם באמת מדובר במגפה לאומית? גלובס סוקר את השינויים החקיקקתיים ואת ההלכות החדשות בתחום ומביא כמה סיפורים מייצגים. "גברים בעבודה", סקירה מיוחדת.
היא אשה צעירה, אבל גם ילדה בת שלוש, נערה אובדנית ואפילו גבר. כתבת "ידיעות אחרונות" מלווה בשלוש השנים האחרונות את שירה בת ה-25, שסובלת מריבוי זהויות וזועקת לעזרה. "אני קמה בבוקר, מתקלחת, מתאפרת, יוצאת לעולם ואין לי מושג מה יקרה היום, איזה אישיות תצא ותגרום לי לאבד את העבודה או אפילו את חיי".
ארוע בהשתתפות 9 ח"כיות ונציגות המפלגות מכלל הקשת הפוליטית. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע: "אנו מצפות לשמוע כיצד חברות הכנסת ידאגו לא רק לבטחון מחוץ, אלא גם לבטחון מבית"
עשרות אלפי בקבוקונים עם סם האונס מוברחים לישראל כל שנה, עשרות תלונות על מקרי אונס, חקירות, כותרות, ואפילו קמפיין. אז איך יכול להיות שבסוף אין הרשעות? האם סם האונס הוא אגדה אורבנית, סם מועדונים שסובל מיחסי ציבור גרועים, או שהוא הפשע המושלם?
בשנים האחרונות חקרה מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה) והעמידה לדין שוטרים, בין היתר, בגין מעשי אינוס, מעשים מגונים והטרדות מיניות. ברם, נושא ההיפגעות המינית של נשים בארגון היררכי מסוגה של המשטרה, אינו מצטמצם רק לעבירות המין הקלאסיות, שמקורן בהסגת גבולה של האשה שלא בהסכמתה. שירותן של נשים בארגון היררכי המתאפיין בהגמוניה גברית, עלול להוות כר נרחב להיפגעותן. וכך, גם כאשר מדובר ביחסים בהסכמה בין מפקד בכיר לפקודה, האשה צפויה להיפגע, בין באופן ישיר, כתוצאה מניצול יחסי מרות, ובין באופן עקיף, כפועל יוצא ממעורבותה בהתנהלותו הפסולה של מפקדה הבכיר, אשר העמיד את עצמו בניגוד עניינים מובנה בכל דבר ועניין הנוגע אליה.
ההתבוננות על הטרדה מינית כלפי גברים, על-ידי נשים וגברים כאחד ובמיוחד במקומות עבודה, מאתגרת את דפוסי החשיבה החברתיים, לא רק אודות הטרדה מינית אלא גם על מבני הכוח והשימוש לרעה שעושה בעל הכוח בכפוף לו. הנורמות הרווחות בנושא יחסי עובד-מעביד, רואות באופן בינארי הטרדה מינית כאקט של חיזור גברי אלים אחר נשים וצורך גברי 'טבעי' ובלעדי של גברים לשליטה בנשים.
הטרדה מינית הוא אירוע טראומתי החושף את הגבריות לפגיעות, השיח החברתי נוטה להתייחס לגבר כבעל יכולת התגוננות מעצם היותו זכר, אך לא כבעל יכולת להיפגע ובכך להדיר את מקומם של הגברים הנפגעים. השיח אודות פגיעה בגברים אינו מהווה חלק מהשיח על פגיעה והטרדה מינית, זאת כהמשך לתפיסה על-פיה, באופן טבעי, קורבנות הן נשים מעצם היותן נשים ותוקפים הם גברים מעצם היותם גברים.
לתופעת ההטרדה המינית במקומות העבודה בחברה הערבית, נחשפתי לראשונה כשהייתי בת 23 ועבדתי באחד מבתי הספר הערביים בצפון. אחת המורות שלימדו בבית הספר סיפרה לי כי בתוך המוסד החינוכי מתרחשת הטרדה מינית מתמשכת על-ידי מנהל בית הספר, כלפי רבות מעובדותיו. על ההטרדה שהגיעה לשיא בניסיון אונס של אחת מהמורות, לא הוגשה נגד המנהל ולו תלונה אחת. האזנתי לדבריה בזעזוע, עד אז סברתי כי נגד אדם שפגע מינית חייבים להגיש תלונה, אולם באותו יום נחשפתי לאמת המרה והבנתי שהדברים אינם פשוטים כפי שחשבתי - הפחד, הייאוש וחוסר האונים שמרגישה אישה הסובלת מהטרדה מינית, עלולים לשתק אותה מלפעול כנגד הפוגע.
בעקבות הפרסומים החדשים בפרשת אורלי אינס
"תמונה בלתי נסבלת של ארגון שבכיריו לא הפנימו כי החקיקה בישראל השתנתה"