אז האם קוד לבוש במקום עבודה קשור למניעת הטרדה מינית? כן ולא.
נתחיל מ"לא".
ההנחה שנשים שמתלבשות בצורה מסוימת נמצאות ב"קבוצת סיכון" לעבור הטרדה מינית, כפי שכתוב בכותרת, היא מיתוס. לעמותה שלנו פונות נשים לקבל תמיכה נפשית וייעוץ שחוו הטרדה מינית בכל הגדלים, בכל הצבעים ובכל המלבושים. אין קשר בין צורת לבוש להטרדה מינית.
שנית, וגם זה מיתוס שאני נתקלת בו לא מעט, לבוש חושפני לא נחשב להטרדה מינית כלפי האדם האחר. כלומר גבר שעובד יום-יום עם אישה שמתלבשת באופן חושפני לא יכול להגיש תלונה על הטרדה מינית רק בגלל צורת הלבוש שלה. גברים רבים כועסים עלי כשאני מגיעה לחלק הזה בהרצאה שלי, אולי בצדק, אולי לא. אבל לבוש, גם אם הוא חסר טעם ומביך, איננו עבירה פלילית.
שלישית, לבוש לא נותן "הנחה" למטריד המיני. גבר או אישה שהטרידו מינית לא יוכלו להגיע לממונה על הנושא ולהסביר שמגיעה להם הקלה ביחס כלפי המעשים שלהם בגלל האופן שבו המוטרדת התלבשה. לכל אחד ואחת מאיתנו אחריות על האופן שבו אנחנו מתנהגים במקום העבודה, בלי קשר לאופן שבו הצד התלבש.
ואני אסיים במובן מאליו – לבוש הוא לעולם לא "הזמנה" לכל סוג של התנהגות שלא מכבדת את האישה, משפילה אותה, כופה עליה מעשים שהיא אינה רוצה ופוגעת בזכות שלה לבחור.
אז למה בכל זאת "כן"?
כשהייתי בתיכון מנהלת בית הספר שלי החליטה לאסור להגיע בגופיות לבית הספר. ההחלטה הזו הפכה להיות מאבק סיזיפי ויומיומי. מדי בוקר אחת המורות היתה מחכה בשער הכניסה לבית הספר ותלמיד או תלמידה שהגיעו בגופיה נשלחו חזרה הביתה להחליף בגדים על אף צעקותיהם וצעקות ההורים. המורים התרעמו וטענו בפניה שזה מאבק מיותר שלעולם לא ננצח בו. המנהלת ענתה להם "אני מעדיפה לנהל את המאבק הזה על גופיות, מאשר על דברים אחרים חמורים יותר". היא צדקה.
קוד לבוש הוא לא דרך להוציא את ה"מיניות" מסביבת העבודה. כאנשים בוגרים אנחנו מביאים למקום העבודה שלנו גם את היותנו אנשים מיניים ואין שום קוד שיכול לשנות זאת. לכן קוד לבוש הוא לא עניין "מיני" והדיבור עליו צריך להיות מנותק מהשאלה "מה הלבוש הזה מעורר בעובד כזה או אחר?". הנטייה שלנו בחברה הישראלית לקשר בין לבוש למיניות, היא שגויה. לבוש משדר מקצועיות, הוא משדר אחידות (במקום שיש בכך צורך), לבוש הוא עניין בטיחותי והוא משדר נימוס וכבוד למקום העבודה שלי.
אז אם קוד לבוש הוא לא עניין "מיני", מה הקשר בינו לבין הטרדה מינית? ובכן, קוד לבוש מייצר בארגון שיח של גבולות. הטרדה מינית, לעומת זאת, היא בראש ובראשונה תוצר של חוסר בגבולות בסביבת העבודה. לכן קוד לבוש הוא דרך נוספת וחשובה לשמור על גבולות השיח בארגון. כאשר הנהלה משדרת לעובדים שלה "אצלנו יש דרך להתלבש ליום עבודה", היא משדרת בצורה עקיפה שיש גם דרך לדבר ודרך להתנהג ויש גבולות לכל אלו. זאת לא הדרך היחידה למנוע הטרדה מינית, אך זה צעד חשוב בדרך לתרבות ארגונית נקייה מהטרדות מינית.
איך עושים זאת?
גבול, כידוע, צריך להיות ברור וידוע. קוד הלבוש צריך להיות כתוב בצורה ברורה מאוד – מכנסים או חצאית, מתחת לברכיים או עד הקרסול? מותר או אסור גופיות? מותר או אסור מחשוף (לגברים ולנשים)? את הקוד יש לפרסם בצורה רחבה לכל העובדים.
ההנהלה צריכה לקחת על עצמה את האחריות להעיר ולפקח על יישומו של הקוד. קוד שלא מיושם, כמו כל נוהל אחר, פוגע באמינותה של ההנהלה (ואתם תתפלאו לשמוע איזה תסכול כלפי ההנהלה אני שומעת בהרצאות במקומות עבודה שבהם קוד הלבוש לא נאכף).
ודבר אחרון, להעיר לעובד/ת על צורת הלבוש זו לא הטרדה מינית. ובלבד שההערה נעשית בצורה מכובדת ועניינית (מיצאו את ההבדלים: "החולצה הזאת לא תואמת את כללי הלבוש בחברה שלנו" או "איך את מתלבשת?! מה באת לכאן לחפש חתן?!"). אך משיחות רבות עם מנהלים אני יודעת שלמנהל יהיה קל יותר לבצע את השיחה הזאת, אם יהיה בידיו קוד לבוש כתוב.
אני אסיים בשאלה של מנהלת בית הספר שלי: אם בארגון שלך נמנעים מהטיפול בנושא קוד הלבוש, האם אתם מעדיפים לנהל את המאבק הזה בתוך הארגון או לעמוד מול מאבקים משפטיים תביעות על הטרדות מיניות?
רוצה לדעת עוד?
יצירת קשר עם כותבת המאמר: director@hrcc.org.il
עברת הטרדה מינית? זקוק/ה לעצה? 1202 או 04-8641262 (24 שעות ביממה, חינם) או syua.tkifaminit@gmail.com
למידע אודות הרצאות וקורסים בנושא החוק למניעת הטרדה מינית: education@hrcc.org.il
