הנחיות לצוותים החינוכיים בבתי הספר – התנהלות רגישה ומיודעת טראומה בעקבות השבת החטופות

נכתב ע"י מטה החינוך וההכשרות של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית 

הקדמה:

אנחנו מצויים בתקופה שבה ההסכם להשבת החטופות והחטופים מיושם ובכל כמה ימים שבים אלינו מעזה, כך שיש תחושה של רכבת הרים רגשית ברמה האישית והקולקטיבית.

החזרת החטופות והחטופים מעזה עשויה לעורר מנעד רגשות בקרב התלמידים והתלמידות כמו גם בקרב הצוותים החינוכיים, ועל כן יש להיות במודעות לכך ולגלות רגישות גבוהה.

חשוב לציין שהתחושות שעולות נוכח השבת החטופות והחטופים יכולות לנוע החל משמחה, התרגשות והקלה ועד לתחושות מורכבות יותר של פחד, חשש, קושי רגשי ועוד. עוד נזכור, שגם אם האירוע הזה מרגש ומאחד, הוא עלול לעורר טריגרים עמוקים אצל התלמידים והתלמידות, במיוחד כאלו שחוו טראומה כלשהי (אלימות פיסית, רגשית, מינית, אוכלוסיה מפונה, אוכלוסיית העוטף וכו').

תשומת לב לנורות אדומות:

אנו נבקש לגלות רגישות לביטויים של סערת רגשות, כעס או שינויים קיצוניים בהתנהגות (ירידה משמעותית בלימודים, היעדרויות, גילויי אלימות, ירידה/ עלייה דרסטית במשקל, טיקים וכו'). נזכור שלא תמיד התגובה תהיה גלויה; לעיתים התלמידות והתלמידים יציגו שינויים בהתנהגות נמנעת כמו שתיקה, התבודדות, דכדוך, חלימה בהקיץ וחוסר ריכוז. כמו כן, עיסוק אינטנסיבי ב"מה עבר על החטופות בשבי" עלול גם להוות נורה אדומה.

מהי התנהלות חינוכית מיודעת טראומה?

• נלקחת בחשבון האפשרות הסבירה שבכל קבוצה נוכחים/ות נפגעי טראומה כלשהי (בין אם טראומה מינית או טראומה שקשורה ל10).
• ישנה היכרות בסיסית עם השלכותיה הרגשיות של הטראומה.
• ישנה מודעות לכך שכל שיחה עלולה להוות טריגר, גם אם היא לצורך העניין עוסקת בחינוך למיניות בריאה או בשיר של האירווזיון.

מסרים מרכזיים שחשוב שנעביר בשיח (פורמלי ובלתי פורמלי)

• זו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי- נזכיר שזה טבעי שעולים מגוון רגשות, גם אם הם סותרים ומשתנים. נעודד את הנוער לשתף בהם, תוך שמירה על מרחב בטוח שבו יוכלו לשתף ברגשות שעולים ללא חשש ושיפוטיות, לצד ההכרה שכל אחד ואחת חווה את האירוע בצורה שונה (משמחה, תקווה, גאווה, הקלה ועד בלבול ופחד, עצב , כעס ואף אדישות).
• חיזוק החוסן והמחשבה האופטימית- מרביתנו נדרשים ונידרש להתמודד עם מצבים משבריים בחיים. מצד אחד, עולה החשש לדעת מה עבר על החטופות/ים בזמן השהות בשבי, כשברור שהתמודדות עם חווית השבי לא הסתיימה עם חזרתן/ם. מצד שני, חשוב לציין שהחטופות שחזרו נכון להוצאת מסמך זה, נראות חזקות ושמחות על שובן, למרות החוויות הקשות שעברו. נציע לזכור שניתן לצמוח מטראומה, וזו מהווה מקור לחוזק וביטוי למסוגלות האדירה של הנפש.
• שמירה על פרטיות החטופות והחטופים וצנעת הפרט- על אף שזה מאוד מסקרן לדעת מה קורה עם כל מי ששבו, נשאף לשמור על פרטיותם. חשוב שנזכור שחלק משמעותי של חוויית השבי היא אובדן השליטה שנלקחה מהן לזמן כה ממושך. הן/ם לא בחרו להתפרסם ולכן עלינו לעשות מאמץ ולהעניק להן/ם פרטיות להתמקד בשיקומן/ם, בחזרה הביתה ולעצמן/ם.
• עידוד שיח רגשי- נעודד את התלמידים/ות לדבר את התחושות שלנו עם הסביבה- לא כדאי להישאר איתן לבד. נדגיש שכל תחושה ורגש הם טבעיים כרגע, נפעל בפתיחות, קבלה וחוסר שיפוטיות.
• דגשים לחינוך מיוחד – ילדים וילדות עם מוגבלויות חווים טראומה בדומה לילדים אחרים. הם עשויים שלא להבין את משמעות האירועים כפי שהם, אך חשים ברמת המתח סביבם בעקבותיהם. יש לתת להם מרחב מאפשר לשיתוף הרגשות. לילדים/ות הנשענים על ערוץ עיבוד ויזואלי ניתן להשתמש בתומכים חזותיים של תמונות וסמלים. באמצעות שפה ברורה, לתת להם/ן מידע פשוט ומאורגן על החדשות ולתווך את האירועים עליהם שמעו. להתמקד בעיקר במה הם שמעו/ראו ובהתאם לכך לתווך את האירוע (בהתאם למיקום שלהם בארץ, הקרבה לאירועים, החשיפה למדיה וכדומה). כמו כן, ישנה חשיבות גדולה לשמירת השגרה והרצף התפקודי.

פנייה לסיוע ולגורמי מקצוע- נציג את האפשרות לפנות להורים ולגורמי סיוע בבית הספר כמו יועצ.ת, מחנכ.ת, פסיכולוג.ית וכו' שמהווים כתובת לכל סוגיה, תחושה או התלבטות, וכן למענים השונים: ער"ן 1201; סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), עלם דיגיטל וכמובן שנציע את האפשרות לפנות באופן אנונימי למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.