מערך לשיחה בכיתות בעקבות הכתבה על טאיסיה זמולוצקי ועדותה על הפגיעה ע"י אייל גולן

המערך נכתב ע"י מטה החינוך וההכשרות של איגוד מרכזי הסיוע

ומיועד לתלמידי ותלמידות שכבות ח' ומעלה

בסוף דצמבר 2024, במהלך חופשת החנוכה התפרסם ראיון עם טאיסיה זמולוצקי, ט' , המתלוננת מפרשת אייל גולן. בפעם הראשונה, טאיסיה ישבה בפנים גלויות מול המצלמה וגוללה את סיפורה המתאר ניצול מיני, אובדן מוסרי ואי לקיחת אחריות מצד המבוגרים שסבבו סביבה וגורמי אכיפת החוק. הראיון עורר רעש ציבורי ונדון בהרחבה ברשתות החברתיות ובכל אמצעי המדיה. טאיסיה האמיצה קיבלה חיבוק חם מהציבור בתקשורת, לצד המשך האשמות ודברי התנכלות מצד מעריצי הזמר.

למה חשוב להתייחס לכך בכיתות?

פרשת ניצול הקטינות, לכאורה סביב אייל גולן ומכריו היא עניין מורכב ומטלטל, והיא מעוררת שאלות קשות ובעיקר הזדמנות חינוכית לייצר שיח על נושאים שונים, במרכזם: הסכמה חופשית וניצול יחסי כוח והשפעה. בנוסף, קיום שיח מסוג זה ממצב אותנו, נשות ואנשי החינוך ככתובת מהימנה למידע והעלאת סוגיות מורכבות בתחום המיניות והאלימות המינית עבור התלמידים והתלמידות.

מטרות המערך:

יצירת דיון ערכי-מוסרי בתחום המיניות והפגיעה המינית.
הקניית כלים לבחינה של סיטואציות מיניות, בהם זיהוי יחסי כוחות, תקשורת, לחץ, ניצול ועוד.
שומרי ושומרות סף- עידוד לקיחת אחריות אישית ודרכים להתערבות.
חינוך למיניות בריאה- בחינת הסיטואציה באמצעות מרכיביה של מיניות בריאה.
קיום מרחב שמאפשר עיבוד של מחשבות, רגשות ושאלות שצפות בעקבות האירוע, במידת הצורך- להוות עבור התלמידים אוזן קשבת.

דגשים למורה:

שמירה על מרחב בטוח – שיחה בכיתה בנושא אלימות מינית שונה מנושאים אחרים. הנושא רגיש ומורכב, יכול להעלות קשיים רבים, תוקפנות, אשמה, בושה ורגישות בקרב התלמידים והתלמידות. יש לעסוק בו באופן אחראי וקשוב לצרכים שלהם.
האשמת הקורבן כמנגנון הגנה– עלולות לעלות אמירות שמצדיקות את התנהגות הפוגע, יש לקחת בחשבון ולהיות מוכנות לכך שעלולות לעלות אמירות מצד התלמידים המצדדות באייל גולן ומתנגדות למתלוננות וזה דבר טבעי ואף מהווה לעיתים קרובות מנגנון שמחזק את התחושה של "לי זה לא יקרה".
טריגריות– יש לייצר חוזה בתחילת המפגש ביחס לרגישות התוכן. ניקח בחשבון שלפי הסטטיסטיקה נמצאים איתנו בכיתה תלמידות ותלמידים שעברו פגיעה מינית ואולי גם מי שפגעו, ולכן ננסה להיות קשובים לקושי שעלול להתעורר אצלם.
הפנייה למרכזי הסיוע וליועצת– חשוב להגיד בתחילת המפגש ובסיומו שהנושא יכול להיות מציף, ושאם מישהו.י מרגיש.ה צורך לדבר על זה עם מישהו ניתן לפנות ליועצת וכן תמיד אפשר לפנות למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

מסרים מרכזיים ועובדות שיש להכיר:

חשוב לציין כי אייל גולן נחקר פעמיים על הפרשה אך הוחלט לא להעמיד אותו לדין בגלל חוסר ראיות (לכן- הוא לא "זוכה" אלא פשוט לא הועמד לדין על החשדות) זה לא אומר שמה שהיא אומרת לא נכון או לא אמיתי. חוסר ראיות אינו שווה לחוסר אשמה: סגירת התיק פירושה שהראיות הקיימות אינן מספיקות להרשעה משפטית, אך הן לא בהכרח שוללות את האפשרות שהוא ביצע את המעשים המיוחסים לו.
הפרשה מעלה את המתח בין הפלילי למוסרי– לא כל פעולה שהיא אינה פלילית נחשבת למוסרית, ננהל שיח על נורמות חברתיות שאנחנו מצפים להן גם אם אי אפשר להוכיח אותן בבית משפט.
לא נעשה צדק– ישנה תחושה שלא נעשה צדק משום שהפוגע לא הכיר באחריות ולא הבין את המעשים שלו ואת ההשלכות שלהם.
העומדים מהצד– כל אותם אנשים רבים שידעו, שבמקרה הטוב שתקו ובמקרה הרע שיתפו פעולה (המשיכו להזמין אותו להופעות, להשתתף איתו בתכניות וכו').
התגובות שיש כלפי טאיסיה ברשתות שהיא משקרת בשביל לסחוט כסף וכו' – חשוב שנזכור שכל ההצדקות למיניהן: "מחפשים אותו כי הוא מזרחי מצליח/ ימני, הן רצו את זה, הן באו מעצמן, הן רצו כסף, למה היא נחשפת רק עכשיו וכו׳" הן חלק ממנגנוני האשמת הקורבן החברתיים שמהווים חלק מתרבות האונס שמנסה לנרמל, להקטין או לבטל את הפגיעה.

מהלך המפגש:

פתיחה: בשיעור זה נתייחס לראיון שנעשה עם טאיסיה ונ' המתלוננות נגד אייל גולן ולסערה הציבורית סביבו. מטרת השיעור היא לדבר על המקרה הזה ולהעמיק מתוך כך את הדיון על הסכמה חופשית, מרכיבי מיניות בריאה, להבין את המושג יחסי כוח והשפעה וכיצד הללו מהווים כר פורה להתרחשותו של ניצול מיני.

**נערוך חוזה כיתתי- נזכיר את רגישות הדיון, אזהרת טריגר ולמי ניתן לפנות בעת הצורך.**

נשאל: מה אתם/ן יודעים/ות על הפרשה? ניתן לתלמידים/ות להגיד את המידע שהם יודעים ולרשום על הלוח תמות מרכזיות שתחזרו אליהן בהמשך השיח. לאחר מכן, אם מרגיש שרלוונטי- ניתן לסקור ביחד את העובדות העיקריות בפרשה.

נושאים לדיון:

נושא 1- הסכמה חופשית ומרכיבי מיניות בריאה

מהי הסכמה חופשית? האם יכולה להיות הסכמה במערכת יחסים לא שוויונית?

הסכמה חופשית היא הסכמה שנובעת מרצון הדדי, וניתנת באופן מפורש. זהו מצב שבו לא מופעל לחץ, מצב שבו אפשר להסכים אבל אפשר גם לסרב, בלי לחשוש שיקרה לך משהו רע. הסכמה חופשית מחייבת מודעות של שני הצדדים ו אחריות של שני הצדדים.

איך נזהה רצון והסכמה חופשית של הפרטנר/ית?

תשובות אפשריות: – לשאול – זו הדרך הכי טובה לדעת בביטחון האיך הפרטנר/ית מרגיש/ה. – לשים לב לשפת גוף: יש קשר עין? הצד השני פעיל/ה גם? המגע הוא הדדי? – לשים לב לקצב: ההתקדמות הדרגתית? יש אפשרות להפסיק אם משהו לא נעים? יש אפשרות להסכים או לסרב לפני המעשה? – שתיקה אינה הסכמה. אם לא קיבלת תשובה ברורה – פשוט לעצור.

חשוב להדגיש לבנות/י הנוער שזאת האחריות של כל אחד מהצדדים לודא שלפרטנר/ית נעים וטוב, שיש שיתוף פעולה והנאה של כל הצדדים. נזכיר כי חלק ממיניות הדדית, טובה ובריאה זה להיות מוכנות/ים לקבל את התשובה 'לא' ולהיות מוכנות/ים להפסיק אם נראה לנו שמשהו לא בסדר (למשל שהצד השני הפסיק להגיב, לא מחייך, קופא).

אילו מרכיבים של מיניות בריאה אנו מכירות ומכירים (הדדיות, שוויון, תקשורת, הסכמה חופשית, רצון חופשי, בחירה וכו')? האם לדעתכן/ם המרכיבים הללו התקיימו בסיטואציה?
מתוך כך, נשאל: האם לדעתכם/ן הנערות בסיטואציה עם אייל גולן הסכימו באופן חופשי למעשים המיניים ו/או התקיימו מרכיבים של מיניות בריאה?

נושא 2- ניצול מיני תחת יחסי כוח, מרות והשפעה

מהי לדעתכן/ם אחריותם של מפורסמים/ סלבים? האם יש הבדל בין סלבריטאים/יות שונים במידת הכוח וההשפעה שלהם?

כדאי להסביר בחלק זה מהם יחסי כוח ולשים דגש על כך שיש מגוון יחסי כוח שאנחנו מכירים ואף מושפעים מהם (אפשר לדבר על יחסי "מקובלות" בכיתה, בין ילדים/ות בשכבות גיל שונות), ובעיקר להבהיר שיש לנו ציפייה ערכית שבעלי הכוח יהיה גם בעלי אחריות גדולה יותר, כמו למשל קצינים בצבא.

החוק למניעת הטרדה מינית מכיר בכך שבמסגרת יחסי מרות או יחסי השפעה היכולת לסרב להצעות בעלות אופי מיני נפגעת ולעיתים לא קיימת כלל (ניתן להסביר שיחסי מרות אלה יחסים שיש בהם סמכות פורמאלית כמו למשל מפקד, מורה, מדריך, הורה, מנהל, מורה לנהיגה ויחסי השפעה הם יחסים שלאדם יש השפעה משמעותית על אדם אחר במקום עבודתו). האם לדעתכם יש דמיון בין יחסי מרות והשפעה לבין יחסים בין אדם מן השורה לבין סלב?

כפי שאמרנו קודם, במצב שבו ישנם יחסי כוח כ"כ משמעותיים (גיל, מעמד, כסף, השפעה, מושא להערצה וכו') אז יש קושי להגיד 'לא' גם אם הבטן שלנו אומרת לנו לא. ניתן לקחת את זה לשאלה של- מתי עשיתי משהו שלא ממש רציתי אבל עשיתי זאת בגלל לחץ של חבר או חברה, חששתי להעליב וכו', מתוך רצון להתחבר לצורך לרצות ולקושי להציב גבול, בטח לאדם שאני מעריצה.

האם לשני הצדדים יש בחירה חופשית בסיטואציה?

כמובן שלא, ברגע שהיחסים אינם שוויוניים, בהכרח לצד אחד יהיה יותר כוח על האחר.

מה היו המרכיבים של יחסי הכוח בתוך הסיטואציה?

גיל הנערות (העובדה אם היו בנות 17 או 20 אינה משנה את עובדת היותן צעירות), מצבן של הנערות (נערות בסיכון ללא עורף משפחתי), זמר מפורסם בעל מעמד, ממון רב, השפעה ועוד.

התנגדות- מדוע לדעתכם/ן קשה להתנגד בסיטואציה כזו?

נחזור גם כאן לקושי לומר 'לא' ולהציב גבול וננצל את ההזדמנות לדבר על הקשבה לבטן שלנו ברגעים של לחץ חברתי או נפשי.

נושא 3- העומדים מהצד

במקרים מהסוג הזה, שבו יש כ"כ הרבה עדים ושותפים לדבר, אנחנו יכולים להבין שיש מערכת שמתחזקת את האפשרות לקיים ניצול מסוג זה. מדוע? כי העומדים מהצד שתקו כשראו מה מתרחש לנגד עיניהם, וחלקם אף לקחו חלק ושיתפו פעולה.

אם למשל היינו נתקלים במצב של ניצול במסיבה, האם היינו מתערבים?

אפשר לשוחח על החסמים להתערבות (אולי אני לא מבין נכון את המצב? אולי היא רוצה את זה? אולי הם זוג? מה זה ענייני?) וכן על הקושי להתערב.

איזה דרכים/ כלים יש לנו להתערבות?

התערבות ישירה– להעיר, לדבר עם האדם; לפנות לעזרה– למורה, לנהג, לברמן, למאבטח, לאחות גדולה; להסיח את הדעת– לנסות להפריע לסיטואציה להתרחש באמצעות שאילת שאלה כמו איפה יש פה כספומט או קו 5 או אפילו להציע למי שנראה במצוקה לבוא אתכם לשירותים, לשתות משהו וכו'. לתעד– במצבים מסוימים כדאי לתעד כדי שאם האדם שנפגע יהיה מעוניין להגיש תלונה- יהיו בידיו הוכחות למעשה.

נושא 4- האשמת הקורבן: יחס הציבור לנפגעות

**נושא זה מומלץ לדיון בכיתות בהן יש שיח מתקדם על הסכמה חופשית ונרצה לייצר שיח מכיוון נוסף או במגמות תקשורת וכיו"ב.**

נפתח בכך שהמדיה אוהבת לסקר את אייל גולן והוא נותר דמות פופולרית שזוכה בפרסים ומקיים הופעות ענק באופן תדיר. בהתאם לכך, ישנן התייחסויות רבות של הציבור לפרשה. בחלק זה, ניתן לבקש מהתלמידים/ות לחפש טוקבקים בעד ונגד הפרשה ולנתח יחד מהן התמות המרכזיות שעולות.

דוגמאות לטוקבקים:

"חבל שמתעלמים מהרגעים היפים שהעניק לעם ישראל. הופיע במופע הוקרה בכנסת, קיבל תעודה מחברת הכנסת האיכותית, הגב' נאוה בוקר, קיבל גם אותות הערכה והצטיינות מסגן יו"ר הכנסת הנכבד מר ניסים ואטורי. לא לשכוח שהוא נושא את התואר הזמר הלאומי של העם היהודי. חבל שהשמאלנים מנסים לפגוע בו בגלל שהוא מייצג את ישראל השלישית השנואה על ישראל הראשונה".
"אייל גולן צדיק – הבחירה המתאימה ביותר לפסטיבלי נשים!
לא ברור למה ביטלו, ממש שופכים את דמו.."
"אם התקשורת לא אוהבת מישהו הם עושים לו משפט שדה, כיפה אדומה וחיסול ממוקד".
"כמה קנאה כמה?? הוא ימשיך למלא אולמות ואצטדיונים ונשאר לכם רק לראות ולסבול".
"אני חסמתי גם את האפשרות של ספוטיפיי לנגן את השירים שלו אצלי ואצל בני המשפחה. מתבייש , כמילואימניק, שדווקא הוא שר את "עם ישראל חי". עם ישראל זה גם בנות !!! לוחמות. טייסות. נשות רפואה. קודם שיכבד, יוקיר וישפיל מבט בפני נשים. אחר כך שיעז לשיר ככה. עצוב שהוא נתפס כגיבור תרבות של מישהו".
"טאיסיה אני מאמינה לך".

ניתן להתייחס לנקודות הבאות:

האשמת קורבן משרתת את הצורך שלנו להרגיש ש"זה לא יכול לקרות לנו" כי אנחנו שומרים/ות על עצמנו ועל הילדות/ים שלנו. כמו כן, היא נועדה להצדיק את הפגיעה המינית שכן "אין עשן בלי אש"; האשמת הקורבן נועדה להגן על הפוגע ולהצדיק את פעולותיו.
הציבור לא מתמצא בדקויות המשפטיות ולכן העובדה שהתיק נגד אייל גולן נסגר מפאת חוסר ראיות נתפס בטעות כזיכוי או חפות מפשע.
היבטים סוציולוגיים של התגובות- חיבור לשסע האתני/ עדתי/ פוליטי במדינת ישראל.
קושי להבחין בין האהבה והערכה לאומן (מוסיקה וקול שאוהבים ואף מעריצים) לבין מעשיו- ולכן יש אוטומטיזציה של הגנה עליו, גם אם בתוך תוכנו אנחנו חושבים שהפעולות שלו אינן מוסריות.

סיכום המפגש:

נזכיר כי אנחנו לא מנהלים שיח מתוך פרספקטיבה משפטית אלא מתוך פרספקטיבה ערכית- מוסרית- ללא קשר לגילן של הנערות, בין אם היו בנות 17 או 20, עדיין היו שם יחסי כוח משמעותיים מאוד, ואנו כחברה נרצה לשאוף לכך שככל שאדם הוא בעל יותר כוח ועוצמה- כך הוא צריך להיזהר מלנצל את כוחו על אחרים. אם כבר, אז בואו נהיה חברה שמדרבנת בעלי כוח לנצל את כוחם לטובה- להוביל מאבקים חברתיים למען טובת הכלל.
מיניות בריאה- אנחנו נשאף לקיים מיניות מלאת הדדיות, הנאה, תקשורת, הסכמה חופשית, רצון נלהב, תשוקה, אותנטיות, שוויון, ומתוך כך נבחן סיטואציות מסוג זה.
למי אפשר לפנות? נזכיר שאם חווינו סיטואציה פוגענית או כזאת שחצתה גבול חשוב מאוד לא להישאר עם הדברים לבד. יש את קווי הסיוע – 1202 לנשים, 1203 לגברים, סיוע בצ'אט -Kolmila, את ההורים ואת הגורמים בבית הספר כמו יועצת, פסיכולוגית, מחנכת וכו' שמהווים כתובת לכל סוגיה, תחושה או לבטים שקשורים בנושאים של מוגנות ופגיעה מינית.