בית המשפט העליון: פרסום תמונות של הגוף אינו מהווה הסכמה להתייחסות מינית מבזה או משפילה

מאת טל יעקובי כהן, מנהלת תחום מניעת הטרדה מינית בעבודה באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור וקבע, כי העובדה שאדם מפרסם בעצמו ברשתות החברתיות, תכנים או תמונות הנוגעים לגופו או למיניותו – אינה מהווה הסכמה לכך שאחרים יפרסמו עליו תכנים מיניים, משפילים או מבזים.

ב-4 באוגוסט 2026, דחה השופט כשר את בקשת רשות הערעור והותיר על כנם את פסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי שקבעו, כי פרסומים ופניות של גל חזקיהו טננבאום כלפי מאיה לי לוי עלו כדי הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.

ההליך עסק במסכת של כ-20 פרסומים ופניות ברשתות החברתיות, שעסקו בגופה של מאיה לי לוי, במשקלה, בחזה שלה ובמיניותה. חלק מהפרסומים כללו תמונות ותכנים שמאיה לי עצמה פרסמה בעבר ברשתות החברתיות.

גל טננבאום טען, כי מאחר שמאיה לי בחרה לפרסם בעצמה תכנים הנוגעים לגופה, יש לראות בכך הסכמה לכך שאחרים יתייחסו לתכנים אלה, יבקרו את גופה ואף יפרסמו אודותיה תכנים מיניים. עוד טען, כי מדובר בביקורת לגיטימית על התכנים שפרסמה.

בית המשפט העליון דחה את הטענה.

השופט כשר קבע, כי פרסומיה של מאיה לי לוי לא היוו כל הסכמה לפרסומיו הפוגעניים והמטרידים של גל טננבאום, וכי אין בסיס לראות בפרסומים אלה מעין "רישיון" לפרסומים אחרים בעלי אופי משפיל ומבזה.

בית המשפט הדגיש, כי לפי סעיף 3(א)(5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, פרסום העוסק במיניותו של אדם עשוי להוות הטרדה מינית כאשר הוא נעשה בנסיבות שבהן הוא עלול להשפילו או לבזותו, ובלא הסכמתו.

במקרה שנדון נקבע, כי אין צורך להכריע בשאלות הפרשניות הרחבות הנוגעות להיקף תחולתו של סעיף 3(א)(5א), שכן מדובר בפרסומים אשר הן מבחינת תוכנם והן מבחינת הקשרם מהווים במובהק הטרדה מינית.

עוד צוין, כי מתוך כ-20 פרסומים שנדונו, רק ארבעה התבססו על תכנים קודמים שמאיה לי לוי פרסמה בעצמה. ביחס ליתר הפרסומים נקבע כבר בערכאות הקודמות, כי הם עונים באופן מובהק להגדרת הטרדה מינית לפי סעיפי החוק הרלוונטיים.

פרסום עצמי אינו הסכמה

הקביעה המרכזית של פסק הדין חשובה במיוחד במרחב המקוון: הסכמה לפרסם תוכן אינה שקולה להסכמה לאופן שבו אחרים יבחרו להשתמש בו.

בחירתה של אישה לפרסם תמונה של גופה, לדבר על דימוי גוף או להציג את עצמה באופן חשוף ברשת, אינה מעניקה לאחרים זכות להתייחס לגופה כרצונם, להוסיף לתמונה הקשר מיני, לפרסם עליה אמירות משפילות או להמשיך בכך לאחר שביקשה לחדול.

בית המשפט אף הדגיש, כי העובדה שאדם בחר לשתף תוכן מסוים ברבים אינה הופכת אותו ל"חופשי לשימוש" במובן שמאפשר פגיעה מינית או מבזה.

הטרדה כחלק ממסכת מתמשכת

פסקי הדין בערכאות הקודמות התייחסו גם לפניות ישירות של גל טננבאום אל מאיה לי לוי, לרבות פניות שנמשכו לאחר שהבהירה כי אינה מעוניינת בקשר וביקשה ממנו שלא לפנות אליה.

בית המשפט המחוזי קבע, כי יש לבחון את התמונה הכוללת, ובמקרה זה מדובר היה במסכת של רדיפה והתייחסות מינית פוגענית ומטרידה, ולא באוסף של אירועים מבודדים.

בית משפט השלום פסק למשיבה 80,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק, וכן הוציא צו מניעה שאסר על המבקש לפרסם תכנים בעניינה וליצור עמה קשר.

משמעות פסק הדין

פסק הדין מציב גבול ברור לתפיסה שלפיה "אם היא פרסמה את זה בעצמה – מותר גם לי".

החשיפה של אדם ברשת אינה שוללת ממנו את הזכות לכבוד, לפרטיות ולאוטונומיה על האופן שבו יוצג גופו ומיניותו. פרסום עצמי אינו מהווה הסכמה להתייחסות מינית, משפילה או מבזה מצד אחרים.

הזכות של אישה לבחור כיצד להציג את עצמה אינה הופכת את גופה או את דמותה לנחלת הכלל. פרסום עצמי הוא בחירה בדרך שבה אדם מציג את עצמו – לא הסכמה לאופן שבו אחרים רשאים לפגוע בו.

****

אם חווית הטרדה מינית מילולית, פיזית או במרחב המקוון, חשוב לדעת שלא צריך להתמודד עם זה לבד. מגיע לך לקבל הכרה, תמיכה וסיוע.

ניתן להתייעץ עם מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, לקבל מידע על האפשרויות העומדות בפנייך ולבחור את הדרך הנכונה עבורך – ללא שיפוט וללא האשמה. חשוב לזכור כי הפגיעה אינה אשמתך וכי יש לך את הזכות להציב גבולות ולדרוש שיכבדו אותם, ללא קשר במה שבחרת לפרסם או לשתף.