הליך משמעתי במקומות עבודה

 

החוק למניעת הטרדה מינית מחייב מקומות עבודה להפעיל מנגנון בירור פנימי למקרי הטרדה מינית. בעקבות תלונה או מידע על הטרדה מינית שמגיעים לארגון, מופעל המנגנון שמטרתו לברר את האירועים. ההליך יכול להוביל לענישה של העובד הפוגע במסגרת תחום האחריות של הארגון, כגון קנס כספי או פיטורים.

להליך הבירור יש אופי משפטי, אבל השימוש בו אינו אחיד ומשתנה בין מקומות עבודה שונים. לרוב, את הבירור תוביל האחראית על מניעת הטרדה מינית. בארגונים גדולים יכול לפעול בית דין למשמעת, שבו ההליכים יתנהלו באופן עצמאי. במקרים של הטרדות מיניות במגזר הציבורי (כלומר, כשמדובר בעובדות ועובדי מדינה – כמו מורים במשרד החינוך, רופאות במשרד הבריאות וכו') התלונה תופנה לנציבות שירות המדינה, שתחליט אם לפתוח בהליך משמעתי.

חשוב לדעת כי נוסף על מנגנון הבירור הפנימי במקום העבודה, החוק למניעת הטרדה מינית מאפשר לנפגעות ולנפגעים להגיש תלונה למשטרה ולפתוח בהליך פלילי, או להגיש תביעה לבית הדין לעבודה.

מתי כדאי לפנות להליך בירור?

כשההטרדה או הפגיעה המינית התרחשה במקום העבודה, אפשר לשקול הגשה של תלונה לאחראית על מניעת הטרדה מינית שתוביל לפתיחה בהליך בירור. ההליך יכול לספק הכרה של הארגון בהטרדה המינית שבוצעה בנפגעת או הנפגע לצד הגנה על העובדת או העובד שנפגעו והפסקת הפגיעה.

הליך בירור יכול להתאים במקרים שבהם הרצון של הנפגעת או הנפגע הוא להשיב את תחושת הבטחון במקום העבודה, להרחיק את הפוגע מסביבת העבודה, לאלץ אותו לקחת אחריות ו/או להבהיר לעובדות ולעובדים האחרים בארגון מה התרחש.

הליך הבירור לא מוביל לענישה כמו מאסר (בהליך הפלילי) או פיצוי כספי (בהליך האזרחי). אפשר לפנות להליכים אלה אחרי או במקביל להליך הבירור הפנימי.

במקרה של התלבטות בנוגע להליך בירור פנימי, אפשר לפנות אל מרכזי הסיוע. במחלקת מניעת הטרדה מינית של המרכז יעזרו לברר את הרצונות, הצרכים והשיקולים במקרה הספציפי, ייתנו מידע על האפשרויות השונות וילוו את הנפגעת או הנפגע בכל שלבי ההליך.

איך מתנהל הליך בירור של הטרדה מינית במקום העבודה?

לרוב, ההליך מתחיל עם הגשת תלונה לאחראית על מניעת הטרדה מינית. עם זאת, מקום העבודה מחוייב לקיים בירור בכל מקרה שבו הגיע לידיעתו מידע על הטרדה מינית, גם אם לא הוגשה תלונה. במרבית מקומות העבודה, האחראית (שידועה גם כ"ממונה") היא עובדת שמונתה על ידי ההנהלה לרכז את הטיפול בתופעה באופן פנים-ארגוני.

במהלך הבירור ייגבו עדויות מהעובד/ת שנפגע/ה, וכן מהעובד שנגדו הוגשה התלונה. האחראית יכולה, בהתאם לשיקול דעתה, להשתמש בכלים נוספים, כמו גביית עדויות מעובדים אחרים בארגון, בדיקת מצלמות אבטחה או בדיקת תכתובות. בסיום הברור היא מעבירה להנהלה מסמך סיכום, שבו היא קובעת האם לדעתה התרחשה הטרדה מינית, וכיצד היא ממליצה לפעול. לאחר קבלת ההחלטה על ידי ההנהלה, ההנהלה או האחראית יעדכנו את הצדדים.

במקרים מסוימים שבהם האחראית לא יכולה למלא את תפקידה (למשל, אם יש לה קשר אישי עם אחד מהצדדים, או שהעובד שנגדו הוגשה התלונה בכיר ממנה), יכול הארגון למנות בודקת אחרת מתוך הארגון או בודקת חיצונית. בודקת חיצונית תערוך הליך בירור דומה לזה שעורכת האחראית הפנימית, וההחלטה הסופית תישאר בידי ההנהלה.

במקומות עבודה קטנים (פחות מ-10 עובדות ועובדים) המעסיק או המעסיקה יכולים למלא את תפקיד האחראית בעצמם. בארגונים גדולים או ציבוריים (כמו שירות המדינה) ייתכן שיש צוות שאחראי על מניעת הטרדה מינית, ו/או שבעקבות הליך הבירור ייפתח הליך משמעתי.

איך מתנהל הליך משמעתי בעקבות הטרדה מינית במקום העבודה?

בארגונים גדולים, ובפרט במגזר הציבורי, הגשת תלונה על הטרדה מינית יכולה להוביל לפתיחה בהליכים משמעתיים כלפי העובד שנגדו הוגשה התלונה.

ההליך המשמעתי מתחיל גם הוא בהגשת תלונה לאחראית על מניעת הטרדה מינית, אך ייתכן שהבירור לא יבוצע על ידה. בעקבות הבירור, יכול להתחיל הליך משמעתי, בהתאם לנהוג באותו ארגון – למשל, בבית דין משמעתי או ועדת בדיקה ייעודית. בהליך המשמעתי הצדדים הם הארגון נגד העובד המטריד, כך שהנפגעת או הנפגע לא נחשבים לצד בהליך, אלא רק לעדים בתיק.

העובד שנגדו מתנהלים הליכים משמעתיים יכול להיות מיוצג על ידי עורך דין. בארגונים שבהם פועל בית דין למשמעת, ההליך יתנהל באופן דומה לבית משפט. מקום העבודה יגיש כתב אישום ויציג לבית הדין ראיות, שיכולות לכלול עדות של הנפגעת או הנפגע. העובד המטריד ייוצג על ידי סנגור. בית הדין יחליט אם לקבל את התביעה – כלומר, לקבוע שההטרדה המינית התרחשה, ומה העונש של העובד שהטריד.

מה יכולות להיות התוצאות של הליך בירור הטרדה מינית?

בהליך הבירור ייקבע קודם כל האם ניתן להוכיח שהעובד אכן הטריד מינית. כמו בהליכים משפטיים אחרים, ייתכן ויוחלט שאי אפשר להוכיח שהוא אכן הטריד.

אם האחראית קבעה כי התקיימה הטרדה מינית, ההנהלה צריכה להחליט האם לקבל את המלצותיה לגבי הטיפול במקרה, כולל הצעדים שינקטו כלפי העובד המטריד. העונש החמור ביותר שאפשר לתת בהליך בירור הוא פיטורים. מכיוון שמדובר בהליך פנים-ארגוני, הארגון יכול להחליט גם על עונשים או תוצאות אחרות, כמו קנס כספי, השעיה, העברה מתפקיד, נזיפה או אזהרה, ועוד.

הליך בירור יכול להסתיים גם בהסכמות עם העובד המטריד על התפטרות או עונש אחר, בדומה להסדר טיעון.

במקרים מסוימים, לאחר הפיטורים אפשר יהיה לפתוח בהליך לשלילת רישיון העבודה של המטריד, באופן זמני או לצמיתות. למשל, כשהמטריד הוא רופא, אפשר לפנות למשרד הבריאות בבקשה לשלול את הרישיון שלו לעסוק ברפואה. אם המטריד הוא עורך דין, ניתן לפתוח בהליך מול ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, אשר יכולה לשלול את רשיונו.

מה אפשר לעשות אם לא נפתח הליך בירור, או שהוא לא מבוצע באופן ראוי?

לפעמים ארגונים לא מטפלים בתלונה על הטרדה מינית באופן ראוי והוגן בשל רשלנות או הטייה לטובת העובד המטריד. דוגמאות לטיפול לא ראוי:

• הימנעות (מכוונת או רשלנית) בפתיחת הליך בירור מסודר לאחר הגשת התלונה
• פתיחת בירור "על הנייר", בלי שנעשים מאמצים סבירים לבדוק את התלונה שהתקבלה
• הפעלת לחצים על העובדת או העובד שהגישו את התלונה לחזור בהם מהתלונה
• התנכלות לעובדת או העובד שהגישו את התלונה
• גיבוי לעובד המטריד מצד ההנהלה
• דחיית ממצאי האחראית כדי להימנע מפעולה נגד עובד שהטריד

במקרים כאלו, אפשר לשקול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. חוץ מפיצוי על ההטרדה המינית עצמה, אפשר לדרוש פיצוי גם על התנהלות מקום העבודה, כמו הליך בירור לקוי או התנכלות לנפגעת או הנפגע.

למידע נוסף, אפשר לפנות להתייעצות עם מחלקות הליווי בהליכים משפטיים במרכזי הסיוע.

מה ההבדל בין הליך בירור פנימי להליכים משפטיים אחרים?

בהליך הבירור הפנימי אפשר לתת לפוגע רק עונשים שקשורים למקום העבודה, כמו פיטורים.

בהליך הפלילי, המדינה היא זו שמנהלת הליך נגד הפוגע (והעונש יכול להגיע לכדי מאסר), ובהליך האזרחי (כמו תביעה נזיקית או תביעה בבית הדין לעבודה), הנפגעת או הנפגע הם שתובעים פיצוי כספי מהפוגע. בהליך הבירור, הארגון הוא שמקבל את התלונה ומחליט אם לפעול נגד המטריד.

ההחלטות בהליך הבירור נתונות בידי המעסיק/ה, ובמקרה שבו קיים בית דין למשמעת – על ידי דיינות ודיינים שמונו על ידי הארגון. זאת בשונה מהליכים משפטיים אחרים שבהם ההרכב השיפוטי ממונה על ידי המדינה.

במקרים שבהם אין בית דין משמעתי, אין צורה אחידה של הליך משמעתי וכל ארגון מנהל את ההליך כראות עיניו.