מכתב לאמא

שמי א׳, ובגיל 17 העולם שלי השתנה.

במשך כל ילדותי עברתי פגיעה מינית קשה מאוד מצד אבי הביולוגי.

בחשיפה של המקרה במשטרה וביום המעצר שלו פגעו בי עוד פעם.

אימא שלי.

היא התקשרה להבהיר לי שהיא לא מאמינה לי ושעליי לעזוב את בית המשפחה.

מאז ראיתי אותה פעם אחת כאשר התעקשתי על פגישה ברווחה עם אחותי הקטנה.

זה מה שהייתי כותבת לה אם מישהו היה מקשיב שם.

 

מכתב לאימא

״קשה לי ומאוד בודד, הפצע המדמם הזה בלב שמסרב להחלים.

היחידה שבראש שלי זו את אימא… אם אפשר לקרוא לך ככה בכלל.

אני כועסת על השיחות שלך ועל מה שאמרת לי באותו היום שהגשתי את התלונה.

אני כועסת עלייך שלא היית בעדויות איתי.

אני כועסת עלייך שכשיצאתי מהעימות לא היה אף אחד מלבד העו"סית שלי.

אני כועסת עלייך שלא היית בבית משפט לצידי.

אני כועסת עלייך שאחרי העדות בבית משפט נסעתי לבד חזרה.

אני כועסת עלייך שלא היית בטקס סיום של הפנימייה.

אני כועסת עלייך שלא היית בטקס סיום של הבית ספר.

אני כועסת עלייך שלא היית בנשף סיום שלי.

אני כועסת עלייך שלא הייתי איתי בבחירת שמלה.

שלא היית בחלוקת תעודת הצטיינות שקיבלתי בבית ספר.

שלא היית בימים שהתמיינתי לקורס, ורק רציתי לשתף מישהו בכל הדבר הזה.

שלא היית שם ביום שהודיעו לי שהתקבלתי.

שלא היית שם בשבילי כשהיה לי רע בקורס והייתי צריכה מישהו לפרוק לו.

שלא היית בשלב ב׳, שלא שמעת את כל ההתלהבות מהסבבים ומהדברים המטורפים שעשיתי וראיתי.

שלא היית שם בשלב ג׳ לשמוע כמה קשה ההשתלמויות באמבולנסים, כמה דיוק, אומץ ומוטיבציה צריך כדי לעבור.

שלא היית שם כשהודיעו לי כשנכשלתי בכל התחנות במבחן הסכמה.

שלא היית שם כדי לשמוע על השירות והמקרים המטורפים שהיו לי.

שלא היית שם ביום שעברתי את המבחן הסכמה בפעם השנייה.

שלא היית בטקס חלוקת תעודת ההצטיינות שלי בסיום הקורס.

אני כועסת עלייך שלא היית בימים שלמדתי עוד פעם ועוד פעם לפסיכומטרי, שלא יכולתי לשתף כמה מורכב זה, והייתי צריכה חיזוק לביטחון העצמי שלי כדי להאמין שאני יכולה לצלוח את זה.

אני כועסת עלייך שלא היית בלילה שחזרתי מהפיגוע, לשמוע מה קרה ולהוות כתף תומכת.

אני כועסת עלייך שאת לא כאן לשמוע על המיונים לאוניברסיטה.

אבל יותר מהכל –

אני כועסת עלייך שלא הגנת עליי, שלא התגרשת ממנו למרות שידעת שהוא רעיל ואלים, שהלכת לגברים אחרים למצוא את הנחמה שלך, והשארת אותנו מאחור.

אני כועסת עלייך ששיתפת אותי בבעיות בזוגיות שלכם.

אני כועסת עלייך שעשית לי מניפולציות רגשיות.

אני כועסת עלייך על הדרך המעוותת שסיפרת לי בכיתה ה׳ על הסרטן.

אני כועסת עלייך שהבאת לו את היומן.

אני כועסת עלייך שסיפרת שקרים עליי והכפשת אותי.

אני כועסת עלייך על זה שפגעת ב-ע׳ וגרמת לו להיות הכבשה השחורה בבית.

שהיית מפרקת את כל החדר שלנו בהתקפי עצבים שלך.

שאני הייתי צריכה לבקש סליחה ממך על משהו שלא אני עשיתי.

אני כועסת עלייך שאת מעמידה פנים כאילו הכל בסדר.

אני כועסת עלייך שלא היית מספיק אוהבת, תומכת, מכילה, מחבקת וקשובה.

אני כועסת עלייך שאת נמשכת לחומריות וביטחון מזויף.

שלא טיפלת בעצמך.

והדבר שמתעלה מעל הכל –

אני כועסת על זה שאני לא בדיוק בטוחה אם היה לך חשד ולא עשית כלום או שאת כדי כך היית מנותקת.

אני רק רוצה אימא שתהיה שם בשבילי, ואת פשוט לא קיימת מבחינתי״.