חוק חובת דיווח

בקצרה

  1. לפי החוק יש חובה לדווח לרשויות על חשד לביצוע של עבירות מין בקטין/ה או חסר/ת ישע מצד בן משפחה או אחראי
  2. על צוותי חינוך, רווחה, בריאות ומשטרה חלה חובת דיווח מורחבת
  3. את הדיווח יש להעביר למשטרה או למשרד הרווחה והשירותים החברתיים
  4. אפשר להיעזר במרכזי הסיוע לצורך הגשת הדיווח
חוק חובת דיווח

 

מהו חוק חובת דיווח?

החוק הישראלי קובע כי יש לדווח לרשויות על כל חשד או מידע על קטין או קטינה שעברו או נמצאים בסיכון להתעללות מינית בידי הורה, בן משפחה קטין או אחראי אחר. החובה הזאת, המכונה "חוק חובת דיווח", מעוגנת בסעיף 368ד לחוק העונשין (1989). סעיף זה הוא חלק מתיקון 26 לחוק העונשין, המוכר גם כ"חוק ההגנה על קטינים וחסרי ישע" (1989).

החוק מגדיר ענישה של 3 חודשי מאסר על הפרת חובת הדיווח, ו-6 חודשי מאסר במקרה של צוותים מקצועיים.

 

באילו מקרים צריך לדווח?

  • החוק מתייחס באופן ספציפי לחובה לדווח על עבירות מין וניצול מיני שבוצעו בקטין/ה (מתחת לגיל 18) או חסר/ת ישע, לצד עבירות נוספות כמו תקיפה, התעללות, נטישה והזנחה.
  • החוק מגדיר את החובה ביחס לעבירות שבוצעו "זה מקרוב", ללא הגדרה רשמית של פרק הזמן שחלף מאז הפגיעה.
  • החובה חלה על התעללות שבוצעה בידי הורה ואחראי בוגר, אך גם על פגיעות שבוצעו על ידי בן משפחה קטין, מתחת לגיל 18, כמו אח.
  • כאשר התרחשה פגיעה מינית בתוך מסגרת חינוכית או טיפולית, חובה על המסגרת לדווח ללא קשר לזהות הפוגע (מבוגר/ת או קטין/ה).

דוגמאות למקרים שבהם חלה חובת דיווח:

  • מדריך שחושד שמורה אחר בצוות פוגע בקטין/ה (חובת דיווח מורחבת)
  • רופאה שנתקלת בממצאים פיזיים שיכולים לרמז על פגיעה מינית (חובת דיווח מורחבת)
  • מנהלת בית ספר שמגלה על פגיעה מינית שבוצעה בבית הספר בין תלמידים (חובת דיווח מורחבת)
  • אמא שחושדת כי חברה של הבת שלה נפגעת מינית על ידי קרוב משפחה
  • שכן ששומע קולות מצוקה והתגוננות של אישה עם מוגבלות שכלית

 

מי צריך לדווח?

  • חובת הדיווח חלה על כל אזרח ואזרחית בגירים בישראל.
  • חובה מוגברת חלה על אנשי ונשות מקצוע כגון צוותי רפואה, סיעוד, חינוך, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ועוד, שגילו במסגרת התפקיד חשד סביר לפגיעה בקטין/ה.
  • ההנהלה והצוותים במסגרות חינוכיות וטיפוליות שבתחומן בוצעה עבירת מין, התעללות או גרימת חבלה חמורה.
  • אחראית או אחראי על קטין/ה, כשמתעורר חשד לפגיעה מצד אחראי אחר.

 

למי צריך לדווח?

לפי חוק חובת דיווח, יש לדווח לאחד משני הגופים הבאים:

  1. המחלקה לשירותים חברתיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי באיזור המגורים של הקטין/ה או חסר/ת הישע. לאיתור המחלקה הקרובה, לחצו כאן.
  2. למשטרת ישראל – לתחנה באיזור המגורים או למרכז הגנה לקטינים/ות.

אפשר להיעזר במרכז הסיוע (גם באנונימיות) כדי להחליט לאיזה גורם לדווח. לפניה למרכז הסיוע, לחצו כאן.

 

אילו קשיים יכולים להתעורר סביב חובת הדיווח?

חובת הדיווח נועדה למנוע מצבים של התעללות ממושכת בהם למרות כל הסימנים הסביבה מעלימה העין והפגיעה ממשיכה באין מפריע. יחד עם זאת, סביב חובת הדיווח יכולים להתעורר חששות כמו: מה יקרה אחרי הדיווח? איך אוכל לדעת שהדיווח מטופל? מה אם אני לא לגמרי בטוח/ה שהתרחשה פגיעה? האם הדיווח יכול לפגוע בילד או בילדה? מה אם שמעתי על פגיעה אבל הילד או הילדה שנפגעו ביקשו ממני לא לספר לאף אחד?

החששות סביב חובת הדיווח הם מוצדקים ולגיטימיים, אבל אסור שימנעו מאיתנו לסייע ולהביא לעצירת הפגיעה.

בכל חשש, התלבטות ושאלה אפשר להתייעץ באנונימיות עם מרכזי הסיוע. כחלק מהבירור נבין האם אכן חלה חובת הדיווח, מה הצרכים במקרה הספציפי ומי הגורם שנכון לדווח לו על המקרה. מרכזי הסיוע יוכלו ללוות את המקרה ולסייע לגורמים המעורבים לפי הצורך.

גם אם לא חלה חובת דיווח על פי החוק, עדיין אפשר לסייע לנפגע/ת. מרכזי הסיוע יוכלו להכווין ולבחון יחד באילו גורמים אפשר ונכון להיעזר.

במקרה של ילדים צעירים (עד גיל 14), אפשר להיעזר גם במועצה לשלום הילד.

פורסם: 27.03.2025